משנה ח
לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסיםלשם החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליהחטאת עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראלנכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה לתנופה
ר' עובדיה מברטנורא
לפנים מן החומה
מחומת ירושלים
שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני
דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה וגו' וכתיב לא תוכל לאכול בשעריךוגו'
הר הבית
חמש מאות אמה על חמש מאות אמה היה, ובו היה בית המקדש בנוי, ומשם מתחיל מחנה לויה ושיעורו עד שער ניקנור,משער ניקנור ולפנים מחנה שכינה, ומהר הבית ולחוץ עד חומת ירושלים מחנה ישראל
שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם
דכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, שומע אניששלשתן יוצאים למקום אחד, תלמוד לומר במצורע בדד ישב, אלמא אינו משולח למקום שזב וטמא מת משולחים, ומה מצורע שטומאתוחמורה חמור שילוחו משילוח חבירו דכתיב מחוץ למחנה מושבו, לפיכך משולח חוץ לירושלים, אף זבים וזבות נדות ויולדותשטומאתן חמורה מטומאת מת, שעושות משכב ומושב ומטמאות באבן מסמא מה שאין כן בטומאת מת, חמור שילוחן משילוח חבירן.נמצאת אומר, מצורע משולח חוץ לירושלים שהיא כנגד מחנה ישראל, זבים וזבות נדות ויולדות משולחות מהר הבית. שהוא מחנה לויה,ומותרות בירושלים. טמא מת ואפילו מת עצמו מותר בהר הבית ומשולח משער ניקנור ולפנים, שהוא מחנה שכינה
החיל
לפנים מחומת הר הבית היה כותל גבוה עשרה טפחים והוא נקרא סורג, ולפנים ממנו החיל עשר אמות
שאין נכרים וטמאי מתים נכנסים לשם
אע"ג דרבנן גזור על הנכרים שיהיו כזבים לכל דבריהם, לענין שילוח מחנות לא גזורעלייהו אלא כטמאי מתים. והאי דטמאי מתים אין נכנסים מן החיל ולפנים, היינו מדרבנן. דמדאורייתא אפילו בעזרת נשים שרו, שכל זהמחנה לויה עד עזרת ישראל ששם שער ניקנור
עזרת נשים
לפנים מן החיל היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש
שאין טבול יום נכנס לשם
יהושפט ובית דינו גזרו על טבול יום שלא יכנס לעזרת נשים. דכתיב ויעמוד יהושפטבקהל יהודה וגו' לפני החצר החדשה, ואמרו בגמרא מאי החצר החדשה, שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה, ולאבכל מחנה לויה גזרו אלא בעזרת נשים בלבד. וגזרו על טבול יום ולא גזרו על מחוסר כפורים, לפי שטבול יום אסור בתרומה ומחוסר כפוריםמותר בתרומה, וכל שטומאתו חמורה מחברו חמור שילוחו משילוח חברו
עזרת ישראל
לפנים מעזרת נשים היתה, אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה. וכן עזרת כהנים היתה אורך קל"ה על רוחבאחת עשרה, וראשי פספסין היו מבדילים בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים
שאין מחוסר כפורים נכנס לשם
הוא הדין דהוה מצי למיתני שאין טהור נכנס לשם עד שיטבול, דהכי תנן בפרק אמר להן הממונה, אין אדם טהור נכנס לעזרה עד שיטבול
וחייבים עליה חטאת
הטמאים שנכנסו שם בשגגה
לסמיכה
לסמוך ידו על ראש קרבנו. ואי אפשר אלא בבעלים, דכתיב וסמך את ידו, ולא יד שלוחו
לשחיטה
שהשחיטה כשרה בזר. ואע"פ שאפשר בכהנים, ואפשר נמי לזר לשחוט בעזרת ישראל, אפ"ה לא אסרו לישראל ליכנס בעזרתכהנים לשחוט הקרבן
ולתנופה
דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף
----------------------------
משנה ט
בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידיםורגלים קדש הקדשים מקודש מהם שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה אמר רבי יוסי בחמשה דברים בין האולםולמזבח שוה להיכל שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסים לשם ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעתהקטרה
ר' עובדיה מברטנורא
בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין פרועי ראש ובעלי מומין נכנסים לשם
בגמרא בהקומץ רבה מוכיח דכלהני מעלות דתני השתא כגון הנכנס לעזרת כהנים שלא לצורך וכן בעלי מומין ופרועי ראש שנכנסו בין האולם ולמזבח, כולהו מעלות דרבנןהן. וכך קבלתיה מרבותי. אבל רמב"ם סבירא ליה דכולהו מדאורייתא, בעלי מומין דכתיב כי כל איש אשר בו מום לא יקרב.ופרועי ראש, דאמר רחמנא לאהרן ולבניו שהיו במשכן ראשיכם אל תפרעו. ואע"פ שלשון התוספתא מסייע לדברי רמב"ם, קבלתרבותי נראית לי עיקר. והאי דלא חשיב תנא קמא שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים בהדי בעלי מומים ופרועי ראש כדחשיב להו רבי יוסיבסיפא, משום דבעלי מומין ופרועי ראש פסולן בגופן, הלכך שילוחן חמור, אבל שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולן מחמת דבר אחרהלכך לא החמיר בשילוחן כל כך
אלא כהן גדול ביום הכפורים
' דכתיב ואל יבוא בכל עת אל הקודש בזאת יבוא וכו'
בשעת עבודה
ארבע פעמים נכנס שם, אחד להקטיר קטורת, שניה להזות מדם הפר, שלישית להזות מדם השעיר, רביעית להוציא הכףוהמחתה ואם נכנס חמש פעמים חייב מיתה
ופורשים בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה
בין בשעה שמקטירים קטורת במזבח הזהב שבהיכל, בין בשעה שכהן גדול מקטירקטורת לפני לפנים, כל העם פורשים מבין האולם ולמזבח ואין צריך לומר מן ההיכל. ותנא קמא פליג אדרבי יוסי וסבר דבשעה שמקטיריןקטורת בהיכל הוא דפרשי מבין האולם ולמזבח, אבל כשמקטיר קטורת לפני לפנים אין העם פורשים אלא מן ההיכל בלבד ולא מבין האולםולמזבח. והלכה כת"ק. ועשר קדושות דתנן במתניתין והנך אחד עשר נינהו, פירשו הגאונים דארץ ישראל אינה ממנין הקדושות, לפי שבשארקדושות יש בהן כבוד למקום שמונעים ממנו קצת טומאות או שמונעים מקצת בני אדם ליכנס אליו, ואין בסתם ארץ ישראל קדושה זו.והבאת בכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינם כקדושות הללו. ואית דמפרשי דתנא קמא דחשיב עשר קדושות ר' יוסי היא, דאית ליהדבין האולם ולמזבח שוה להיכל בחמשה דברים, ולדידיה לא הוו אלא עשר