Keilim 1:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

למעלה מן הזב זבה שהיא מטמאה את בועלה למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה למעלה מן המצורע עצם כשעורה שהואמטמא טומאת שבעה חמור מכולם המת שהוא מטמא באהל מה שאין כולם מטמאין

ר' עובדיה מברטנורא

שהיא מטמאה את בועלה

טומאת שבעה. דגבי נדה כתיב ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים, וכתיב נמי גבי זבה כימינדתה תהיה טמאה היא, ודרשינן תהיה טמאה, לרבות את בועלה. היא, היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את מה שבועל טומאתשבעה, אלא טומאת מגע ומשא

למעלה מן הזבה מצורע

דמצורע עושה משכב ומושב כזבה, וחמור ממנה שהוא מטמא בביאה. כשבא אל הבית טמא כל מה שבביתואע"פ שלא נגע, דכתיב מחוץ למחנה מושבו, מלמד שמושבו טמא. מכאן אמרו מצורע שיושב תחת האילן וטהור עובר, נטמאהטהור. ואם טהור יושב תחת האילן ומצורע עובר, לא נטמא הטהור. וכן בבגד המנוגע ובאבן המנוגעת. ודוקא מצורע בימי חלוטו, אבל בימיספרו דהיינו לאחר תגלחת וצפורים אינו מטמא בביאה ואינו מטמא משכב ומושב

למעלה מן המצורע עצם כשעורה שהוא מטמא טומאת שבעה

דכתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעיוטהרתם, כל טומאות שאתם מיטמאין במת לא יהיו פחותים משבעה. ואע"ג דמצורע חמור מעצם כשעורה, דמצורע מטמא כל אשר באוהלכשבא אל האוהל, ועצם כשעורה אינו מטמא באוהל מ"מ במעלה זו מיהא עצם כשעורה חמור שמטמא טומאת שבעה. וכן כל הני למעלהלמעלה דחשיב לאו לכל מילי קאמר דחמור בשני מן הראשון, דהרבה מהן יש שיש חומרא בראשון שאינה בשני, אלא לאותה מעלה שהואמונה בלבד קאמר שהשני חמור

חמור מכולם מת

יש מהן חמורים ממת, שזב וזבה עושים משכב ומושב ומטמאין באבן מסמא, ומת אינו עושה משכב ומושב ואינומטמא באבן מסמא, ומכל מקום במעלה זו מת חמור מכולן שמטמא באוהל. ומה שמצורע מטמא בביאה אין טומאתו כטומאת אוהל, דאםהכניס ידו לבית המנוגע, טהור, ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו, טהור, דביאה במקצת לאו שמה ביאה. ואפילו מחיצה מצלת בביתשהמצורע שם, כדתנן בנגעים סוף פרק י"ג נכנס לבית הכנסת עושים לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, נכנס ראשון ויוצא אחרון. וכל כהאיגוונא במת מטמא באוהל. אי נמי יש חילוק בין מצורע יושב למצורע עובר כדפרישנא לעיל, מה שאין כן במת

----------------------------

משנה ה

עשר טומאות פורשות מן האדם מחוסר כפורים אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר חזר להיות טבול יום אסור בקדש ובתרומה ומותרבמעשר חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן חזר להיות בועל נדה מטמא משכב תחתון כעליון חזר להיות זב שראה שתי ראיות מטמא משכבומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן ראה שלש חייב בקרבן חזר להיות מצורע מוסגר מטמא בביאה ופטור מן הפריעה ומןהפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים ואם היה מוחלט חייב בכולן פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ואינו מטמאבאהל ואם יש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל שיעור בשר כראוי כדי להעלות ארוכה רבי יהודה אומר אם יש במקום אחד כדילהקיפו בחוט ערב יש בו להעלות ארוכה

ר' עובדיה מברטנורא

עשר טומאות פורשות מן האדם

עשר מעלות זו למעלה מזו יש בטומאות הפורשות מן האדם

מחוסר כפורים

כגון מצורע מוחלט, וזב בעל שלש ראיות, וזבה, ויולדת, שטבלו והעריב שמשן, אסורין לאכול קדשים עד שיביאו כפרתן.ומותרין בתרומה

חזר להיות טבול יום

טמא שטבל ולא העריב שמשו

אסור בקודש ובתרומה

ופוסל אותם אם נגע בהם

חזר להיות בעל קרי

שיצאה ממנו שכבת זרע ולא טבל

חזר להיות בועל נדה

והא דלא תני חזר להיות טמא מת שהוא חמור מבעל קרי, דטמא מת אב הטומאה ובעל קרי אינו אלא ראשון,והדר לתני חזר להיות בועל נדה דחמור מטמא מת שמטמא משכב התחתון כעליון. משום דהנך עשר טומאות פורשות מן האדם, וזו טומאתמגע היא

משכב התחתון כעליון

משכב התחתון של בועל נדה כעליונו של זב, מה עליונו של זב טמא לטמא אוכלים ומשקין אבל לא אדםוכלים, אף תחתונו של בועל נדה טמא לטמא אוכלים ומשקין לא אדם וכלי

שראה שתי ראיות מטמא משכב ומושב

וצריך לספור שבעה נקיים. דהכי תנן פרק קמא דמגילה אין בין זב הרואה שתיראיות לזב שראה שלש ראיות אלא קרבן

וצריך ביאת מים חיים

דכתיב בזב ורחץ בשרו במים חיים, אבל שאר כל הטמאים סגי להו במי מקוה

חייב בקרבן

האמור בפרשת מצורע גבי זב. וכל זמן שלא הביא קרבן הוי מחוסר כפורים

מצורע מוסגר

שמסגירו הכהן שבעת ימים לראות אם יוולדו בו סימני טומאה

מטמא בביאה

אם בא אל הבית נטמא כל אשר בבית

ופטור מן הפריעה ומן הפרימה

דלא אמרה תורה בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. אלא במצורע מוחלט

ומן התגלחת ומן הצפרים

דמוחלט שנתרפא מביא צפרים ומגלח את כל שערו, ומוסגר לא

שאין עליו בשר כראוי

כדמפרש בסיפא כדי להעלות ארוכה

מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל

דבמגע כתיב הנוגע בעצם, משמע בין יש בו בשר כראוי בין אין בובשר כראוי. ובטומאת אוהל כתיב, או בעצם אדם או בקבר, ועצם אדם משמע עד שיהיה בו בשר וגידים ועצמות

במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב

שאם יחתוך הבשר שעל האבר לחוטים שיש בעבויין כחוט ערב, שהוא יותר עב מחוט השתיכפלים, ויהיה בהן כדי להקיף את האבר, בידוע דבהכי הוא מעלה ארוכה. ואין הלכה כרבי יהודה

Keilim1: 4

[ד] לְמַעְלָה מִן הַזָּב: זָבָה, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. לְמַעְלָה מִן הַזָּבָה: מְצֹרָע, שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּבִיאָה לְמַעְלָה מִן הַמְּצֹרָע: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, שֶׁהוּא מְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה. חָמוּר מִכֻּלָּם: הַמֵּת, שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּאֹהֶל, מַה שֶּׁאֵין כֻּלָּם מְטַמְּאִין.

Above the zav [is] a zavah, in that she transmits tumah to any man who cohabits with her. Above the zavah [is] a metzora, in that he transmits tumah via entry [into a covered area]. Above the metzora [is] a bone the size of a barley grain, in that it transmits a tumah of seven [days]. More stringent than all of them [is] a corpse, in that it transmits tumah via an ohel, a means through which all the others do not transmit tumah.

Keilim1: 5

[ה] עֶשֶׂר טֻמְאוֹת פּוֹרְשׁוֹת מִן הָאָדָם: מְחֻסַּר כִּפּוּרִים — אָסוּר בַּקֹּדֶשׁ וּמֻתָּר בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר. חָזַר לִהְיוֹת טְבוּל יוֹם — אָסוּר בַּקֹּדֶשׁ וּבַתְּרוּמָה וּמֻתָּר בַּמַּעֲשֵׂר. חָזַר לִהְיוֹת בַּעַל קֶרִי — אָסוּר בִּשְׁלָשְׁתָּן. חָזַר לִהְיוֹת בּוֹעֵל נִדָּה — מְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן. חָזַר לִהְיוֹת זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת — מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן. רָאָה שָׁלֹשׁ — חַיָּב בַּקָּרְבָּן. חָזַר לִהְיוֹת מְצֹרָע מֻסְגָּר — מְטַמֵּא בְּבִיאָה, וּפָטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִפֳּרִים. וְאִם הָיָה מֻחְלָט — חַיָּב בְּכֻלָּן. פֵּרַשׁ מִמֶּנוּ אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי — מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בָאֹהֶל. וְאִם יֵשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי — מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. שִׁעוּר בָּשָׂר כָּרָאוּי — כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּדֵי לְהַקִּיפוֹ בְּחוּט עֵרֶב — יֶשׁ בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.

Ten [levels of] tumah emanate from a person: A mechussar kippurim is forbidden [with regard] to kodesh but he is permitted [with regard] to terumah and maaser. [If] he subsequently became a tevul yom, he is forbidden [with regard] to kodesh and terumah but he is permitted [with regard] to maaser. [If] he subsequently became a baal keri, he is forbidden [with regard] to the three of them. [If] he subsequently became a bo’el niddah, he transmits tumah to a bed which is beneath him like that which is above. [If] he subsequently became a zav who experienced two discharges, he transmits tumah to a mishkav and a moshav, and he requires immersion in spring water, but he is exempt from an offering. [But if] he experienced three [discharges], he is obligated to bring an offering. [If] he subsequently became a confined metzora, he transmits tumah via entry [into a covered area], but he is exempt from letting his hair grow wild, from rending his garments, from shaving, and from the birds. But if he was a confirmed [metzora], he is obligated in all of these. [If] a limb was severed from him that does not have sufficient flesh on it, it transmits tumah via contact and via being carried, but it does not transmit tumah via an ohel. If it does have sufficient flesh on it, it transmits tumah via contact, via being carried, and via an ohel. The amount of flesh deemed sufficient is enough to effect healing. R’ Yehudah says: If in one place there is enough [flesh] to surround it with [the width of] a weft thread, it is enough to effect healing.

Suggestions