Tamid 7:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו הושיט לו הראשון הראש והרגל וסמך עליהם וזרקן הושיט השני לראשון שתי הידים נותנן לכהן גדול וסמך עליהם וזרקן נשמט השני והלך לו וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין והוא סומך עליהן וזורקן ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית נתנו לו יין לנסך הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות של כסף בידם תקעו והריעו ותקעו באו ועמדו אצל בן ארזא אחד מימינו ואחד משמאלו שחה לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן

ר' עובדיה מברטנורא

בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר

שהוא מקטיר כל זמן שירצה, ונוטל חלק כשירצה

למחצית הכבש

וכבר נתייגע קצת

וסמך עליהן

משום כבודו של כהן גדול שתהא חשובה הקטרתו יותר משאר כהנים

וזרקן

כדדרשינן ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה

נשמט השני והלך לו

אבל הראשון נשאר שם לקבל האברים מן המושיטים וליתנן לכהן גדול

בא לו להקיף את המזבח

כהן גדול שהיה בראש הכבש שהוא בדרום, מקיף דרך ימין, דכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, לכך היה הולך למזרחית דרומית ומשם לצפונית מזרחית, עד שמגיע למערבית דרומית מקום הנקבים שהיין והמים שמנסכים יורדין בהן ומשם הולכים לשיתין שהן היסודות, ושם עומד כהן אחד ומושיט לו היין לנסכים, אבל כהן גדול לא היה נושא היין עמו, שמא יתקלקל היין בעשן המערכה כשמקיף את המזבח, ובעוד שהוא מקיף, מהפך בצנורא דהיינו מזלג, את האברים שלא נתאכלו על המזבח. אבל שאר הכהנים כשעושים ניסוך היין, הולכים דרך שמאל מן הכבש לדרומית מערבית שהוא קרוב לכבש, כדתנן פרק קדשי קדשים, כל העולין הולכים דרך ימין חוץ מן העולה לשלשה דברים, נסוך היין והמים ועולת העוף. היין והמים, שלא יתעשנו. ועולת העוף נמי, שלא תמות בעשן. וכהן גדול שדומה לבן בית שיש לו רשות להלך כמו שהוא חפץ מה שאין שאר הכהנים רשאים לעשות כן, וגם יש לו רשות להפך בצנורא בלא פייס, יש לו להקיף כדי ללכת דרך ימין

הסגן עומד על הקרן

אצל הכהן גדול שבא לנסך

והסודרים בידו

להניף כשינסך הכהן. כדי שידעו הלוים וידברו בשיר, וידע בן ארזא ויקיש בצלצל, כדאמר בסמוך

על שלחן החלבים

שתי שלחנות היו במערבו של כבש, אחד שלחן של כסף שבו נותנין כלי שרת, ואחד שלחן של שיש שבו נותנים האברין והוא נקרא שלחן החלבים

בן ארזא

שם אדם המקיש בצלצל, צמב"ל בלע"ז

הגיעו לפרק

לסוף פרשה

----------------------------

משנה ד

השיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו' בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עזנו הריעו לאלהי יעקב בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש וגו' בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים

סליק מסכת תמיד

ר' עובדיה מברטנורא

בראשון לה' הארץ ומלואה

לפי שהוא ראשון למעשה בראשית

בשני גדול ה

שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים

בשלישי אלהים נצב בעדת אל

שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות דין

ברביעי אל נקמות

שבו נבראו השמש והירח והכוכבים שעתיד הקב"ה להנקם מן העובדים להם

בחמישי הרנינו לאלהים עוזנו

שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו

בששי ה' מלך

שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו

מנוחה לחי העולמים

האי תנא סבר לה כמ"ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, ועל שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב"ה, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת, לאלף השביעי, שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה

Tamid7: 3

בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם וּזְרָקָן; נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ; מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ; הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַצִּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לְפֶרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק תְּקִיעָה, וְעַל כָּל תְּקִיעָה הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

When the Kohen Gadol wishes to burn [the limbs of the tamid], he would ascend the ramp and the Deputy was to his right. [When the Kohen Gadol] reached the midpoint of the ramp, the Deputy took hold of his right [arm] and helped him ascend. The first [Kohen] handed to [the Kohen Gadol] the head and the leg, and [the Kohen Gadol] leaned on them and [then] threw them. The second [Kohen] handed the two forelegs to the first [Kohen], [the first Kohen] gives them to the Kohen Gadol, and [the Kohen Gadol] leaned on them and threw them; the second [Kohen] slipped away and departed. And in this manner they would hand to [the Kohen Gadol] all the remaining limbs, and he would lean on them and throw them. And when [the Kohen Gadol] wishes, he leans and others throw. [The Kohen Gadol] comes to circle the Altar; from where does he begin? From the southeast corner, [then to the] northeast, [to the] northwest, [and to the] southwest. They gave [the Kohen Gadol] wine to offer; the Deputy would be standing on the horn with the flags in his hand, and two Kohanim would stand on the Table of the Fats with two trumpets of silver in their hands. They sounded a tekiah-teruah-tekiah. They came and stood next to Ben Arza, one to his right and one to his left. [The Kohen Gadol] bent down to pour [the wine] and the Deputy waved the flags, and Ben Arza sounded the cymbals, and the Leviim chanted the song. [When] they arrived at the end of a stanza they sounded a tekiah, and the people prostrated themselves. At every stanza [a] tekiah, and at every tekiah [a] prostration. This is the order of the tamid for the service of the House of our Lord. May it be [His] Will that it be rebuilt speedily in our days, Amen.

Tamid7: 4

הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים: ”לַה› הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ”. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים: ”גָּדוֹל ה› וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ”. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ”אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט”. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים: ”אֵל נְקָמוֹת ה› אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ וְגוֹ› ”. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ”הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב”. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ”ה› מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ› ”. בְּשַׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים: ”מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת”. מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

The song that the Leviim would recite in the Temple: On the first day they would say: Hashem’s is the earth and its fullness, the inhabited land and those who dwell within it. On the second [day] they would say: Great is Hashem and much praised, in the city of our God, Mount of His Holiness.” On the third [day] they would say: “God stands in the Divine assembly, in the midst of judges shall He judge.” On the fourth [day] they would say: “O God of vengeance, Hashem, O God of vengeance, appear, etc. On the fifth [day] they would say: Sing joyously to the God of our might, call out to the God of Jacob.” On the sixth [day] they would say: “Hashem will have reigned, He will have donned His grandeur, etc.” On the Sabbath they would say: “A song, a hymn for the Sabbath day.” A song, a hymn for the future era, for a day that is entirely a Sabbath, [a day of] rest [leading] to everlasting life.

Suggestions