Tamid 1:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה ונכנסו אחריו ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקו לשתי כתות אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום העמידו עושי חביתים לעשות חביתים

ר' עובדיה מברטנורא

פשפש

פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול, ובו היו נכנסים מבית המוקד לעזרה

אלו היו הולכין באכסדרא שבעזרה

דרך המזרח. שהיו אכסדראות סביב לעזרה מבפנים, עמודים יוצאים חוץ לכותלי העזרה, ומן העמודים ועד כותלי העזרה היה סכך על גביהן והן קרויין פורטיק"ן בלע"ז, ומן העמודים ולחוץ היה בלא סכך, והמזבח היה שלא במקום הסכך. והיו מתחלקים לשתי כתות, כדי שיהיו בודקים ורואים כל כלי שרת שיהיו כולן במקומן בשלום. והיו הולכים באכסדראות העשויות לצד רוח צפונית, אלו מהלכים בה בחציה של צד מזרח ואלו מהלכים בה בחציה של צד מערב, עד שפוגעים זה בזה במקום שעושים מנחת חביתין של כהן גדול, שהיה מביא בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, והיא היתה סמוך לשער ניקנור, ושם היו אומרים זה לזה שלום, הכל שלום, כלומר מצאנו כל הכלים בשלום ולא נפקד מהם כלי

----------------------------------

משנה ד

מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום את המזבח והם אומרים לו הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח במערבו של כבש אין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא מהלך לאור המערכה לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן אומרים הגיע עת קידש ידיו ורגליו מן הכיור נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך והילך חתה מן המאוכלות הפנימיות וירד הגיע לרצפה הפך פניו לצפון הלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה

ר' עובדיה מברטנורא

הזהר שלא תגע בכלי

במחתה שהיא כלי שרת. שאין אדם רשאי לקרב אל המזבח ולא לשום עבודה עד שיקדש ידיו ורגליו

במקצוע

בקרן זוית

בן קטין

כך שמו של כהן גדול שעשה מוכני לכיור. גלגל הסובב שעל ידו משקעים הכיור בבור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה, לפי שכל דבר שנתקדש בכלי שרת נפסל בלינת לילה, וכשהיה משוקע הכיור בבור לא היו מימיו נפסלין. ורמב"ם אומר, שהמוכני הוא כלי סביב לכיור, שלא נתקדש בכלי שרת, ושם היו מניחים המים בלילה כדי שלא יתקדשו ויפסלו בלינה

המאוכלות הפנימיות

הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן

צבר את הגחלים על גבי הרצפה

משום דכתיב ושמו, ודרשינן ושמו כולו, ושמו שלא יפזר

Tamid1: 3

נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה. וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם, וְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִתּוֹת: אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח, וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעֲרָב. הָיוּ בוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם בֵּית עוֹשֵׂי חֲבִתִּים. הִגִּיעוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ; אָמְרוּ: ”שָׁלוֹם; הַכֹּל שָׁלוֹם”. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִתִּים.

He took the key and opened the minor door, and entered from the Hall of the Fire into the Courtyard. [The Kohanim] entered behind him with two torches of fire in their hands, and they would split into two groups: These walked in the colonnade toward the east, and these walked in the colonnade toward the west. They would check as they walked until they reached the place of preparation of the chavitin. [The two groups] met one another; they would say: “It is well; all is well.” They appointed “makers of chavitin” to make the chavitin.

Tamid1: 4

מִי שֶׁזָּכָה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הוּא יִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: ”הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִגַּע בַּכְּלִי עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר; וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַמִּקְצוֹעַ, בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ”. אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ. אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, וְהֵן אוֹמְרִים: ”הִגִּיעַ עֵת!” קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר; נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ, וְחָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן; הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף וְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה.

The one chosen to remove ash from the Altar would [go to] remove the ash, and they would say to him: “Be careful not to touch the utensil until you sanctify your hands and feet from the Laver; and behold, the shovel is placed in the corner, between the ramp and the Altar, west of the ramp.” No person entered with him, and [there was] no lamp in his hand. Rather, he walked by the light of the pyre. [The Kohanim] neither saw him nor heard the sound of his [footsteps], until they heard the sound of the wood that Ben Katin fashioned into a wheel for the Laver, and they would say: “The time has come!” He sanctified his hands and feet from the Laver; he took the silver shovel and ascended to the top of the Altar, and he cleared the coals to this side and to that side, and then scooped from the innermost consumed [coals], and he descended. [When] he reached the floor, he would turn his face to the north; he walked to the east of the ramp about ten amos. He piled the coals upon the floor at a distance of three handbreadths from the ramp, the place where they would deposit the crop of the bird [olah] and the ashes of the Inner Altar and [of] the Menorah.

Suggestions