Tamid 1:1-2 - Mishna Yomit

מסכת תמיד

פרק א

משנה א

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס בבית הניצוץ ובבית המוקד בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות והרובים שומרים שם בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן וזקני בית אב ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהונה איש כסתו בארץ לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה והנרות דולקין מכאן ומכאן עד שהוא מגיע לבית הטבילה ומדורה היתה שם ובית כסא של כבוד וזה היה כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח יודע שאין שם אדם ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו

ר' עובדיה מברטנורא

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש

מפני הכבוד, וגדולה היא לבית שלא יהא בלא שומרים. ושלשה מקומות ילפינן מדכתיב והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרי משמרת למשמרת, רמז לשלש משמרות בשלשה מקומות, ומה מצינו במשכן שהיו הכהנים אהרן ושני בניו שומרים בו בשלשה מקומות, אף מקדש כן

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות

בנויות בצד שערי העזרה

והרובין

ילדים. תרגום ילד, רביא. פירוש אחר, הרובין, המורים חצים בקשת, מלשון רובה קשת

ובית המוקד כפה

בנין של בית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוולט"ו בלע"ז, עשויה בארץ

והיה מוקף רובדים של אבן

אצטבאות סביב, של אבני גזית, היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו

זקני בית אב

המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדין

ופרחי כהונה

בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והן היו השומרים

כסתו

לשון כרים וכסתות

איש כסתו בארץ

שלא היו יכולים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ כדרך שומרי חצרות המלכים

ומניחים אותן תחת ראשיהן

כנגד ראשיהן ולא תחת ראשיהן ממש, לפי שיש בבגדי כהונה שיש בהן כלאים כגון אבנט, ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה

ומתכסים בכסות עצמן

בבגדי חול

במסיבה

במחילה המהלכת תחת הבירה. שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה כדכתיב אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו

והנרות היו דולקים

במחילה מכאן ומכאן

ומדורה היתה שם

שהכהן מתחמם בה לאחר שטבל

וזה היה כבודו

שלא נכנס בו אדם מעולם כל זמן שהיה חברו שם

מצאו נעול

זה סימנו שיש אדם שם ולא היה נכנס

נסתפג

קינח המים שעל בשרו

בא וישב לו

בבית המוקד

עד שהשערים נפתחים

היה יוצא והולך לו לחוץ. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה, כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי

-----------------------------------

משנה ב

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבא הממונה וכי באיזו שעה הממונה בא לא כל העתים שוות פעמים שהוא בא מקריאת הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו הממונה בא ודופק עליהם והם פתחו לו אמר להן מי שטבל יבא ויפיס הפיסו זכה מי שזכה

ר' עובדיה מברטנורא

לתרום את המזבח

תרומת הדשן

משכים וטובל

שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבוד עבודה אפילו טהור, עד שהוא טובל

וכי באיזו שעה הממונה בא

כלומר מי איכא זמן קבוע לביאת הממונה, דאמרת שהיה משכים וטובל קודם ביאת הממונה, אלא ודאי לא היה זמן קבוע לביאתו שלא כל העתים היו שוות שפעמים היה בא הממונה מקרות הגבר כו', והלכך מי שהיה רוצה לתרום היה משכים כל מה שהיה יכול, ואח"כ היה בא הממונה ודופק עליהם לאותם שבבית המוקד, והם היו פותחין לו

מקריאת הגבר

אית דמפרשי קריאת התרנגול. ואית דמפרשי כהן שהיה רגיל לקרות בכל יום סמוך לעלות השחר

מי שטבל יבוא ויפיס

כל אותן שהיו נותנים לבם לתרום, היו טובלים קודם שיבוא הממונה, ואח"כ היו מטילין פייס ביניהן, הוא הגורל, ומי שבא לו הגורל הולך ותורם. סדר הגורל ומעשהו, מפורש פרק ב' דיומא

Tamid1: 1

בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד. בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם. בֵּית הַמּוֹקֵד כִּפָּה. וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבָדִים שֶׁל אֶבֶן. וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְיָדָם. וּפִרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ. לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין, וּמְנִיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן. אֵרַע קֶרִי לְאֶחָד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בִמְסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ: מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם; פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, וְנִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים; יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.

The Kohanim would stand guard in three places in the Holy Temple: In the Chamber of Avtinas, in the Chamber of the Ray, and in the Hall of the Fire. The Chamber of Avtinas and the Chamber of the Ray were upper stories, and the youngsters would guard there. The Hall of the Fire [was] a dome. And it was a large house, encircled with ledges of stone. And the elders of the beis av would sleep there, and the keys of the Courtyard were in their hands. And the young Kohanim [would sleep] each with his pillow on the ground. They would not sleep in [their] holy vestments, rather they would remove [them] and fold [them], and place them beneath their heads, and they would cover themselves with their personal garment. If one of [the Kohanim] experienced a seminal emission, he would exit [the Hall of the Fire] and proceed through the tunnel that went under the Birah, and there were lamps burning here and there, until he reached the immersion room. A large fire was there, as well as a latrine of dignity. This was its dignity: [If] one found it closed, he knew that there was a person there; [if he found it] open, he knew that there was no person there. He descended and immersed, ascended and dried himself off, and warmed himself in front of the large fire. He came and sat next to his fellow Kohanim until the gates were opened; he departed and went on his way.

Tamid1: 2

מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְּמֻנֶּה. וְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְּמֻנֶּה בָא? לֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת; פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְּרִיאַת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. הַמְּמֻנֶּה בָא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ. אָמַר לָהֶן: ”מִי שֶׁטָּבַל יָבֹא וְיָפִיס”. הֵפִיסוּ; זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.

One who wishes to separate some ash from the Altar, arises early and immerses before the appointed [Kohen] arrives. Now, at what time did the appointed [Kohen] arrive? Not all the [arrival] times were the same; at times he would arrive at the rooster’s cry, or close to it, [either] before it or after it. The appointed one would arrive and knock upon [the Temple gates], and they would open for him. He said to them: “Whoever has immersed should come and participate in the lottery.” They held a lottery; whoever won, won.

Suggestions