משנה ו
המפריש שתי סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לקח בהן שני אילים לחולין אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה
ר' עובדיה מברטנורא
המפריש שתי סלעים
שכך הוא דין אשם, דכתיב באשם מעילות בערכך כסף שקלים בשקל הקודש לאשם, ותרגום שקלים סלעים. ואשם גזילות ואשם תלוי למדים מאשם מעילות בגזירה שוה, נאמר כאן בערכך, ונאמר להלן בערכך. ואשם שפחה חרופה נמי, הואיל והוא איל, הוי אף הוא בכסף סלעים כשלשה אשמות הללו שהן איל. אבל אשם מצורע ואשם נזיר דבתרווייהו כתיב כבש לאשם, אינן באים בכסף שקלים
אם היה אחד מהם יפה שתי סלעים
אע"פ שבשעת הפרשה לא היה יפה אלא סלע, אם בשעת כפרה יפה שתים, כשר, דבמה שהוא שוה בשעת כפרה אזלינן, הלכך אותו שהוא יפה עכשיו בשעת כפרה שתי סלעים יקרב לאשמו, ואע"פ שלא קנהו מתחילה אלא בסלע, והשני ירעה, לפי שנקח במעות אשם ולשם אשם, ויפלו דמיו לנדבה, דהכי קיימא לן מותר אשם לנדבה
לקח בהם שני אלים לחולין
לאכילה, מעל במעות ויצאו לחולין
יפה עשרה זוזים
כדי שתי סלעים שמעל בהן וחומשן, שהסלע ארבעה זוזים
היפה שתי סלעים יקרב לאשמו
לשם אותו אשם שהפריש עליו המעות
והשני למעילתו
מפרש בגמרא, לא שיקריב אותה לאשם, אלא שיתננו לגזבר בשביל שתי סלעים שהוציא לחולין, שנתחייב בהן ובחומשן, שהם בין הקרן והחומש עשרה זוזים. ויביא אשם בשתי סלעים מביתו לקרבן מעילה
אחד לאשם ואחד לחולין
לקח בשתי סלעים שהפריש שהיו קודש, שני אילים אחד לאשם ואחד לאכילת חולין, ומעל בסלע
אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו
הראשון, שהרי לשמו נלקח ממעות שנפרשו לו
והשני
שהוא חולין, יקרב למעילתו לאשם מעילות על שהוציא סלע אחד של קודש לחולין. וכגון דאיהו נמי יפה שתי סלעים, דאין אשם מעילות פחות משתי סלעים כסף
ויביא עמה סלע וחומשה
קרן שמעל בו וחומשה, שהרי סלע הקודש הוציא לחולין
—————————-
משנה ז
המפריש חטאתו ומת לא יביאנה בנו אחריו ולא יביאנה מחטא על חטא אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום שנאמר קרבנו על חטאתו שיהא קרבנו לשם חטאו
ר' עובדיה מברטנורא
לא יביאנה בנו אחריו
אם שגג הבן בשגגת חטאת, לא יביא חטאת שהפריש אביו כדי שיכופר בה על שגגתו