משנה ג
רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד שהוא חייב ועל מה נחלקו על דבר שהוא משום שני שמות שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אמר רבי יהודה אפילו נתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים ענבים ולקט תאנים שחורות ולקט לבנות לבנות ולקט שחורות רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אמר רבי יהודה תמה אני אם יפטר בה רבי יהושע אם כן למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק
ר' עובדיה מברטנורא
משום שם אחד
כגון שתי נשים נדות עמו בבית ושגג באחת מהן
שהוא חייב
שהרי ידע במה חטא
על דבר שהוא משום שני שמות
כגון ספק קצר ספק טחן
אפילו נתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים
בגמרא מפרש מלתיה דר' יהודה במתכוין ללקט תאנים תחילה ואח"כ ענבים, והלכה ידו על האחרונים וליקט ענבים תחילה ואח"כ תאנים. וכן אם היה מתכוין ללקוט שחורות ואח"כ לבנות ונהפך הדבר וליקט לבנות תחילה ואח"כ שחורות
ר' אליעזר מחייב חטאת
דהואיל ולשניהם נתכוין לא אכפת לן במוקדם ומאוחר
ור' יהושע פוטר
הואיל ובשעת לקיטת כל אחד ואחד לא לזה נתכוין, הוי ליה כמתעסק ופטור
הכי גרסינן, אמר ר' שמעון תמיהני אם פטר בזה ר' יהושע. אם כן למה נאמר אשר חטא בה
סתם מתניתין קא מתמה על תמיהתו של ר' שמעון, אם כן דלא פטר בזה ר' יהושע, למה נאמר אשר חטא בה. ומשני, פרט למתעסק, לאפוקי מי שלא היה מתכוין ללקוט כלל, או שהיה מתכוין ללקוט תאנים לבד וליקט ענבים לבד, שלא נעשית מחשבתו כל עיקר. והלכה כרבי יהושע, וכמו שפירשה למלתיה רבי יהודה
——————————
פרק ה
משנה א
דם שחיטה בבהמה בחיה ובעופות בין טמאים ובין טהורים דם נחירה ודם עיקור ודם הקזה שהנפש יוצאה בו חייבים עליו דם הטחול דם הלב דם ביצים דם דגים דם חגבים דם התמצית אין חייבין עליהן רבי יהודה מחייב בדם התמצית
ר' עובדיה מברטנורא
דם שחיטה
בין בבהמה בין בחיה בין בעופות, בין דם נחירה בין דם עיקור שנעקרו הסימנים, וכן דם הקזה שהנפש יוצאה בו, ואיזהו דם שהנפש יוצאה בו, כל זמן שהוא מקלח דהיינו האמצעי, יצא ראשון שבתחילת ההקזה, ואחרון לאחר שכלה הדם ונתמעט, שהוא שותת בסמוך ואינו מקלח מרחוק שאין זה דם הנפש
חייבים עליו
אם אכל ממנו כזית חייב כרת
דם הלב
דם הנבלע בבשר הלב, והוי כשאר דם האברים שהוא בלאו, ואין חייבין עליו כרת. אבל דם הנמצא בחלל הלב, מבית השחיטה הוא בא, שהבהמה שואפת בעת שחיטה ומכנסת דם מבית השחיטה בחלל הלב, וחייבים עליו כרת אם יש בו כזית
דם ביצים
אית דמפרשי דם שבביצי הזכר בשור איל ותיש. ולי נראה, דם הנמצא בביצת תרנגולת
ודם התמצית
שמתמצה ונסחט ושותת כשיוצא. לשון ונמצה דמו
אין חייבים עליו כרת
שאין כרת אלא בדם הנפש. דכתיב כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת. ופסק ההלכה, דדם הטחול והלב והכליות ודם התמצית הרי אלו באזהרה וכל דם לא תאכלו, ולוקין עליהם ואין בהם משום כרת. ודם הנמצא בביצים, אסור מדברי סופרים. ודם שרצים, אם אכלו ממנו כזית לוקה משום אוכל שרץ, ולא משום אוכל דם. ודם דגים וחגבים טהורים, מותר לכתחילה, אבל צריך שיהיה בדם דגים, קשקשים, שיוכיח עליו שהוא דם דגים, מפני מראית העין. ודם האדם, אסור מדברי סופרים כשפירש מן האדם, ואין לוקין עליו