פרק ב
משנה א
ארבעה מחוסרי כפורים וארבעה מביאין על הזדון כשגגה אלו הן מחוסרי כפורים הזב והזבה והיולדת והמצורע רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם ונזיר ליינו ותגלחתו וטומאתו:
ר' עובדיה מברטנורא
ארבעה מחוסרי כפרה
שמביאין כפרה ולא על חטא אלא לאכול בקדשים
והמצורע
והא דלא חשיב נמי והמצורעת כי היכי דחשיב זב וזבה, לפי שזב וזבה עיקר טומאתן חלוקה, שזב מטמא בראיות ואפילו ראה שלש ראיות ביום אחד, טמא ומביא קרבן, וזבה אינה מביאה קרבן עד שתראה בשלשה ימים זה אחר זה, הלכך חשבינהו לתרתי, אבל מצורע ומצורעת אין עיקר טומאתן חלוקה, דשניהם שיעור טומאתן בכגריס
גר מחוסר כפרה
ותנא קמא סבר, גר כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים, ואין קרבן מעכבו אלא מלבוא בקהל, הלכך לא חשיב ליה בכלל מחוסרי כפרה
עד שיזרק עליו הדם
אם הביא קרבן בהמה. ואם עולת העוף הביא, עד שיתמצה דמו על קיר המזבח
ונזיר ליינו ולתגלחתו
קרבן נזיר מתיר לו לשתות יין ולתגלחת ולהטמא למתים, שאע"פ ששלמו ימי נזרו אינו מותר ביין ובתגלחת ולהטמא למתים עד שיביא קרבן. ות"ק לא חשיב נזיר, דלא תני אלא הנך דלאשתרויי בקדשים, ונזיר דמייתי קרבן, לאשתרויי ביין דחולין הוא
---------------------
משנה ב
אלו מביאין על הזדון כשגגה הבא על השפחה ונזיר שנטמא ועל שבועת העדות ועל שבועת הפקדון
ר' עובדיה מברטנורא
משנה ב
הבא על שפחה חרופה
דאמר קרא וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה על חטאתו, והדר כתיב ונסלח לו מחטאתו אשר חטא, לרבות מזיד כשוגג
ונזיר שנטמא
דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום, פתע, זה שוגג וכן הוא אומר ואם בפתע בלא איבה. פתאום, זה מזיד, וכן הוא אומר פתאים עברו ונענשו, והיינו מזיד, דאין עונש אלא על המזיד
ועל שבועת העדות
קרבן עולה ויורד האמור בשבועת העדות, חייב הכתוב על מזיד כשוגג, דבכולן נאמר ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם
ועל שבועת הפקדון
אשם האמור בשבועת הפקדון חייב בו מזיד כשוגג, דיליף תחטא תחטא לגזירה שוה משבועת העדות