Kerisos 1:6-7 - Mishna Yomit

משנה ו

המפלת אור לשמנים ואחד בית שמאי פוטרין מן הקרבן בית הלל מחייבים אמרו בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור לשמנים ואחד מיום שמנים ואחד אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם במפלת יום שמנים ואחד שכן יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן תאמרו במפלת אור לשמנים ואחד שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן אמרו להן בית הלל והרי המפלת יום שמנים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן וחייבת בקרבן אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם במפלת יום שמנים ואחד שחל להיות בשבת שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן צבור תאמרו במפלת אור לשמנים ואחד שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן צבור הדמים אינן מוכיחין שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאין ופטורה מן הקרבן

ר' עובדיה מברטנורא

המפלת לאור שמונים ואחד

שילדה נקבה, וליל שמונים ואחר שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה הפילה

בית שמאי פוטרים מן הקרבן

מלידה שניה. אע"ג דלאחר מלאת הוא, הואיל ולילה היא ולא יצתה שעה ראויה לקרבן, דלילה מחוסר זמן קרבן היא, דכתיב יום צוותו, הלכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי

מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד

דודאי חייבת קרבן על הנפל שהפילה לדברי הכל הואיל ואחר מלאת הפילה

אם שוה לו לטומאה

שהרי אתם מודים שבשקיעת החמה של יום שמונים כלו ימי טוהר שלה ואם ראתה בליל שמונים ואחד טמאה

הדמים אינם מוכיחים

והדם שאתם אומרים אם שוה לו לטומאה, אינו ראיה, שהרי המפלת תוך מלאת דמה טמא מפני הלידה, ואינה חייבת קרבן שני לפי שכל שבא בתוך מלאת נחשב כאילו בא עם הולד הראשון ובהא מודו בית הלל

----------------------------

משנה ז

האשה שיש עליה ספק חמשה זיבות וספק חמשה לידות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב אמר רבן שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין נכנס לבית דין ולימד האשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינים בו ביום ברבעתים

ר' עובדיה מברטנורא

חמשה ספיקי זיבות

ספק זיבה הוי כגון טועה שראתה שלשה ימים ואינה יודעת אם בימי נדתה אם בימי זיבתה, מביאה קרבן ואינו נאכל. וספק לידה הוי כגון הפילה ואינה יודעת מה הפילה. ואם יש עליה חמשה ספיקות של זיבה או חמשה ספיקות של לידה

מביאה קרבן אחד

חטאת העוף הבא על הספק

ואוכלת בזבחים

שהרי הקרבן הזה לטהרה בא, הרי הוא כטבילה, שאם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולם, אף קרבן זה כן

ואין השאר עליה חובה

לא הצריכוה חכמים להביאן, שאף האחת בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח, אלא שאם לא כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים

חמש לידות ודאות, או חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים

כדפרישנא

והשאר עליה חובה

דתניא, יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם, תלמוד לומר זאת תורת היולדת

קינין

שתי קינין. דהיינו ארבע תורין

בדינרי זהב

בשני דינרי זהובים, דינר זהב לכל קן

המעון הזה

שבועה היא

נכנס לבית דין ולימד כו

אע"פ שהיקל בשל תורה. ולימד דבר שאינו כהלכה, משום עת לעשות לה' עשה כן. שאלמלא כן לא ימצאו, וימנעו העניות מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף

ברבעתים

שני קינין בשני רבעי דינר כסף. ודינר זהב הוא עשרים וחמש דינרי כסף

Kerisus1: 6

הַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן, וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִים. אָמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: מַאי שְׁנָא אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד? אִם שָׁוֶה לוֹ לַטֻּמְאָה, לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לְקָרְבָּן? אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד, שֶׁכֵּן יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן; תֹּאמְרוּ בְמַפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד, שֶׁלֹּא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן? אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל: וַהֲרֵי הַמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת תּוֹכִיחַ, שֶׁלֹּא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן, וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן יָחִיד, רָאוּי לְקָרְבַּן צִבּוּר; תֹּאמְרוּ בְמַפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד, שֶׁאֵין הַלַּיְלָה רָאוּי לֹא לְקָרְבַּן יָחִיד וְלֹא לְקָרְבַּן צִבּוּר? הַדָּמִים אֵינָן מוֹכִיחִין שֶׁהַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ מְלֹאת, דָּמֶיהָ טְמֵאִין, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.

She who aborts on the eve of the eighty-first [day] — Beis Shammai exempt [her] from an offering, but Beis Hillel declare [her] liable. Said Beis Hillel to Beis Shammai: In what way does the evening preceding the eighty-first day differ from the eighty-first day [itself]? [Furthermore,] if it is the same regarding tumah, should it not be the same regarding an offering? Beis Shammai replied to them: No, if you said regarding [a woman] who aborted on the eighty-first day, it is because it came out at a time when she is fit to bring an offering; will you say [it] of one who aborts on the evening preceding the eighty-first day, for it did not come out at a time when she is fit to bring an offering? Replied Beis Hillel: But she who aborts on the eighty-first day that fell on the Sabbath will prove [our point], for it did not come out at a time when she is fit to bring an offering, yet she is liable to an offering. Replied Beis Shammai: No, if you said of one who aborted on the eighty-first day that fell on the Sabbath, for even though it is unfit for a personal offering, it is fit for a communal offering; will you say of one who aborted on the evening of the eighty-first day, since the night is fit neither for a personal offering nor for a communal offering? [Moreover,] the [law of] the blood is not conclusive since [if a woman] aborts within the melos period, her blood is ritually contaminated, yet she is exempt from an offering.

Kerisus1: 7

הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חֲמִשָּׁה זִיבוֹת, וּסְפֵק חֲמִשָּׁה לֵדוֹת, מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאוֹת, חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת, מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. מַעֲשֶׂה שֶׁעָמְדוּ קִנִּים בִּירוּשָׁלַיִם בְּדִינְרֵי זָהָב. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: ,,הַמָּעוֹן הַזֶּה! לֹא אָלִין הַלַּיְלָה עַד שֶׁיְּהוּ בְדִינָרִין.“ נִכְנַס לְבֵית דִּין וְלִמֵּד: הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאוֹת, חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת — מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. וְעָמְדוּ קִנִּים בּוֹ בַיּוֹם בְּרִבְעָתָיִם.

A woman, who is liable for five doubtful cases of zivah, or for five doubtful cases of childbirth, must bring one offering, and [then] she may partake of offerings, and she is not bound to bring the rest. For five definite cases of childbirth, or for five definite cases of zivah, she must bring one offering, and [then] she may partake of offerings, but she is bound to bring the rest. It happened that in Jerusalem the price of pairs [of doves rose until it] settled at golden dinars. Said Rabban Shimon ben Gamliel: ‘‘[By] this Temple! I will not pass the night until they are sold for [silver] dinars.’’ He entered the beis din and taught: If a woman must bring offerings for five definite cases of childbirth or for five definite cases of zivah — she must bring one offering, and [then] she may partake of the offerings, and she is not bound to bring the rest. And on that day the price of pairs [of doves dropped until it] settled at two quarters of a dinar.

Suggestions