Temurah 7:6-Kerisos 1:1

משנה ו

כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן הרי אלו ישרפו אשם תלוי ישרף רבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על ספק תשרף רבי יהודה אומר יטילנה לאמה כל הנשרפין לא יקברו וכל הנקברים לא ישרפו רבי יהודה אומר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים רשאי אמרו לו אינו מותר לשנות

נשלמה מסכת תמורה

ר' עובדיה מברטנורא

חוץ לזמנן

על מנת לאכלן חוץ לזמנן או חוץ למקומן

ישרפו

מדכתיב בחטאת באש תשרף, לימד על כל פסולים שבקודש שהן בשריפה

אשם תלוי

אם שחטו וקודם זריקת דמו נודע לו שלא חטא, דהשתא הוי חולין בעזרה

חטאת העוף הבאה על הספק

כגון אשה שהפילה ספק ולד ספק רוח, כיון דחטאת יולדת מן העוף הוא כדכתיב ובן יונה או תור לחטאת, מביאתה על הספק, דהואיל ואינה נקטרת לא איכפת לן אי זרק דם על הספק, ואינה נאכלת, דשמא לאו ולד הוה וחולין היא זו ונבילה, דאין חולין נאכלים במליקה, ותשרף דהויא כשאר קדשים פסולים

יטילנה לאמה

אמת המים היתה עוברת בעזרה ויוצאת לנחל קדרון. ואיידי דעוף רך הוא מתמקמק ויוצא בקילוח המים

כל הנשרפין לא יקברו

דלמא חפר אינש ומשכח להו ואכיל להו

וכל הנקברין לא ישרפו

משום דכל הנקברים אפרן אסור. וכל הנשרפין כגון חמץ ותרומה וכלאים, אפרן מותר לכיבוס בגדים. וכן כל הנשרפין דהקדש, נמי אפרן מותר, חוץ מתרומת הדשן דכתב ביה רחמנא ושמו אצל המזבח. ותניא, ושמו, בנחת. ושמו, כולו. ושמו, שלא יפזר

רבי יהודה אומר כו

ואין הלכה כרבי יהודה בכל הנך תלתא בבי דמתניתין

-------------------------------------

מסכת כריתות

פרק א

משנה א

שלשים ושש כריתות בתורה הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה עליה הבא על אשה ובתה ועל אשת איש הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה המגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ובעל אוב המחלל את השבת וטמא שאכל את הקדש והבא למקדש טמא האוכל חלב ודם נותר פגול השוחט והמעלה בחוץ האוכל חמץ בפסח והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים המפטם את השמן והמפטם את הקטורת והסך בשמן המשחה הפסח והמילה במצות עשה

ר' עובדיה מברטנורא

משנה א

שלשים ושש כריתות

לעובר במזיד בלא התראה

הבא על אשה ובתה

ובת בתה ובת בנה בכלל. וכן בתו ובת בתו ובת בנו, חמותו ואם חמותו ואם חמיו, כולם בכלל זה

המגדף

מברך את השם

והעובד עבודה זרה

כדרך עבודתה. או המזבח והמקטר והמנסך והמשתחוה אפילו שאין דרך עבודתה בכך

בעל אוב

וידעוני בכלל. ששניהם בלאו אחד נאמרו, ותנא נקט אוב שהוא ראשון במקרא

והמחלל את השבת

באחת מאבות מלאכות ארבעים חסר אחת ותולדותיהן

נותר

קדשים לאחר שעבר זמנן

פיגול

קדשים שחשב לאכלן חוץ לזמנן או חוץ למקומן

השוחט

קדשים בחוץ חייב, אע"פ שלא העלן. דכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת

ומעלה

נמי בכרת, דכתיב אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו. ואם שחט והעלה בשוגג, חייב שתי חטאות

והמפטם את שמן המשחה

במשקל סממנים ובמדת השמן כמו שעשאו משה במדבר. והוא שיעשנו לסוך בו, אבל המפטמו להתלמד או למסרו לצבור אינו חייב

והמפטם את הקטורת

אחד עשר סממני הקטורת אם לקח מכל אחד מהם כפי משקלו הקצוב בדברי חכמים ועירבם כדרך שהיו מערבים הקטורת שמקטירים בבית המקדש, חייב כרת. והוא שיעשנו להריח בה, אבל עשאה להתלמד או למסרה לצבור, פטור

והסך בשמן המשחה

שעשה משה, שלא לצורך כהונה ומלכות, חייב. שלא היו נותנים מאותו שמן אלא על ראש הכהן גדול, ואפילו היה בן כהן גדול מושחים אותו באותו שמן שעשה משה במדבר. וממנו מושחים מלכי בית דוד. ואין מושחין מלך בן מלך אם לא היה שם מחלוקת, כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו, ויואש מפני מחלוקתו של עתליהו, ויהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו. ומשיחת הכהנים היא שיוצקים מן השמן על ראשו ומושחין בין גבות עיניו כמין כ"י יונית. ומשיחת המלכים כמין נזר

הפסח והמילה במצות עשה

ויש בהן כרת, ואין קרבן על שגגתן. אבל כולהו הנך לא תעשה נינהו, וחייבים על שגגתן קרבן, דאין קרבן אלא על לאו. דגבי קרבן כתיב ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תיעשינה

Kerisus1: 1

שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ כְּרֵיתוֹת בַּתּוֹרָה: הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה; הַבָּא עַל הַזָּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ; הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ; הַבָּא עַל־אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל־אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל־אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל־אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל־אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל־הַנִּדָּה; הַמְגַדֵף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב; הַמְחַלֵּל אֶת־הַשַּׁבָּת; וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת־הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא; הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, נוֹתָר, פִּגּוּל; הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ; הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח; וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים; הַמְפַטֵּם אֶת־הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת־הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה; הַפֶּסַח וְהַמִּילָה, בְּמִצְוַת עֲשֵׂה.

Thirty-six kereisos [are mentioned] in the Torah: [1] he who cohabits with his mother, [2] or with his father’s wife, [3] or with his daughter-in-law; [4] he who cohabits with a male, [5] or with an animal, [6] or a woman who allows herself to be mounted by an animal; [7] he who cohabits with a woman and her daughter, [8] or with a married woman; [9] he who cohabits with his sister, [10] or with his father’s sister, [11] or with his mother’s sister, [12] or with his wife’s sister, [13] or with his brother’s wife, [14] or with his father’s brother’s wife, [15] or with a menstruant; [16] the blasphemer, [17] the idol worshiper; [18] the one who gives of his offspring to the Molech, [19] the practitioner of ov; [20] one who desecrates the Sabbath; [21] a tamei [person] who eats consecrated foods, [22] or one who enters the Temple grounds while tamei; [23] one who eats cheilev fat, [24] or blood, [25] leftover [sacrificial meat], [26] or piggul; [27] one who slaughters [a sacrificial animal], [28] or offers [it] up, outside [the Temple grounds]; [29] one who eats chametz on Pesach; [30] one who eats [31] or performs work on Yom Kippur; [32] one who compounds the [anointing] oil, [33] or one who compounds the incense, [34] or anoints himself with the anointing oil; [35] [one who neglects the mitzvos of] the pesach offering [36] or circumcision, which are positive commandments.

Temurah7: 6

כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ חוּץ לִזְמַנָּן, וְחוּץ לִמְקוֹמָן — הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרֵפוּ. אָשָׁם תָּלוּי — יִשָּׂרֵף. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יִקָּבֵר. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק — תִּשָּׂרֵף. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַטִּילֶנָּה לָאַמָּה. כָּל הַנִּשְׂרָפִין — לֹא יִקָּבֵרוּ, וְכָל הַנִּקְבָּרִים — לֹא יִשָּׂרֵפוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִשְׂרוֹף אֶת הַנִּקְבָּרִים — רַשַּׁאי. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ מֻתָּר לְשַׁנּוֹת.

[Concerning] all consecrated [animals] that are slaughtered [with intent for] beyond their time and outside their place —- these must be burned. An [unnecessary] asham talui must be burned. R’ Yehudah says: It must be buried. A bird chatas that is brought out of doubt must be burned. R’ Yehudah says: One must throw it into the stream. All items that must be burned may not be buried, and all items that must be buried may not be burned. R’ Yehudah says: If one wishes to be stringent with himself to burn [items] that must be buried, he is permitted. They said to him: It is not permitted to deviate.

Suggestions