פרק ו
משנה א
כל האסורין על גבי המזבח אוסרים כל שהן הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן איזה הוא מוקצה המוקצה לעבודה זרה הוא אסור ומה שעליו מותר איזהו נעבד כל שעובדין אותו הוא ומה שעליו אסור זה וזה מותרין באכילה
ר' עובדיה מברטנורא
כל האסורין לגבי מזבח
שהן פסולים להקרבה. וקחשיב להו ואזיל
אוסרין בכל שהן
ואפילו נתערבו אחד באלף כולן אסורים למזבח, אם אינו ניכר. וכולהו משכחת לה דאין ניכרים, חוץ מן הטריפה דלא משכחת לה שאינה ניכרת אלא כגון שנתערבה דרוסת הארי והזאב בנקובת הקוץ
הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד
פסולין למזבח. דאמר קרא כי משחתם בהם מום בם, ותניא, כל מקום שנאמר משחתם אינו אלא ערוה ועבודה זרה. ערוה, דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו. עבודה זרה, דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל. ורובע ונרבע דתנן במתניתין, כגון דרובע או נרבע על פי עד אחד או על פי הבעלים, דאינה נסקלת בכך אבל פסולות הן לקרבן
מוקצה
בהמה שהקצוה לעבודה זרה. ואינה פסולה להקרבה עד שיעשו בה מעשה לשם עבודה זרה, כגון שעבדו בו הכומרים אם הוא שור או גזזוהו אם הוא שה
ונעבד
אינו אסור בהנאה אע"פ שעבדוהו, שאין בעלי חיים נאסרים בהנאה כשעובדים אותן, אבל נפסלים למזבח
ואתנן ומחיר
בהדיא פסלינהו קרא לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב
וכלאים
תיש הבא על הרחל
והטריפה
דכתיב במעשר כל אשר יעבור תחת השבט, פרט לטריפה שאינה עוברת, וקרבן מזבח יליף ממעשר בהמה
ויוצא דופן
שנקרעה אמו והוציאו העובר דרך הדופן. ומעטינן מקרא דכתיב כי יולד, פרט ליוצא דופן
הוא אסור
למזבח
ומה שעליו מותר
דהא לא נעבד
הוא ומה שעליו אסור
הוא אסור למזבח, ומותר אפילו באכילה, כדלקמן בסמוך. ומה שעליו, תכשיטים שעליו, אסורין בהנאה שהרי נעבדו ויש בהן תפיסת ידי אדם
זה וזה
המוקצה והנעבד
משנה ב
איזהו אתנן האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכרך אפילו מאה כולן אסורין וכן האומר לחברו הא לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אינו אתנן וחכמים אומרים אתנן
ר' עובדיה מברטנורא
האומר לזונה
אחת נכרית ואחת ישראלית, והוא שתהיה מחייבי לאוין ואין צריך לומר מחייבי כריתות ומיתות בית דין. אבל אתנן של פנויה והיא ישראלית אינו פסול למזבח, דאין זה אתנן זונה, שהרי לא נאסרה לכהונה בביאה זו. וכן אתנן שנתנה אשה לאיש, אינו פסול. אבל אתנן זכר, פסול
אפילו מאה כולן אסורים
התנה עמה לתת לה טלה אחד באתננה ושלח לה אפילו מאה, לא אמרינן חד דאתני עמה הוי אתנן והנך אחריני כולם מתנה, אלא כולהו חשיבי אתנן ואסורין
ותלין שפחתך אצל עבדי
בעבד עברי שאין לו אשה ובנים מיירי, שאין רשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים כיון שלא היתה לו אשה מתחלה, הלכך אתננה אסור לדברי חכמים. ורבי דאמר לא הוי אתנן, לית ליה האי סברא, דודאי אפילו אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית. אי נמי, אפילו אית ליה האי סברא, סבר הואיל ועבד עברי הותר מכללו בשפחה כנענית, לא חשיב אתנן זונה. ואין הלכה כרבי