Erchin 9:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש הרי זה כמין ריבית ואינה ריבית מת המוכר יגאל בנו מת הלוקח יגאל מיד בנו אינו מונה לו שנה אלא משעה שמכר לו שנאמר עד מלאת לו שנה תמימה וכשהוא אומר תמימה להביא חדש העיבור רבי אומר יתן לו שנה ועיבורה

ר' עובדיה מברטנורא

הרי זה גאל מיד

ואין דינו כדין שדה אחוזה שאינו גואל פחות משתי שנים

הרי זה כמין ריבית

שכשמחזיר לו מעותיו בתוך שנה ואין זה מנכה לו כלום נמצא שנשתמש בביתו בשכר המתנת מעותיו

ואינה ריבית

גמורה דרבית לא מקריא אלא על ידי הלואה שודאי באה לידי רבית שאינה נחלטת לעולם ולא על ידי מכר שהרי אם לא יגאלנה ותחלוט לו אין כאן רבית

יגאל בנו

בתוך שנה אם ירצה אבל אחר שנה נחלט ואינו נגאל עוד כדכתיב ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וגו

משעה שמכר לו

שאם מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי באייר כיון שהגיע ניסן הוא נחלט ואין מונין למכר שני אלא לראשון שנאמר עד מלאת לו דמשמע לזה שהיתה שלו

להביא חודש העיבור

שאם היתה שנה מעוברת אינה נחלטת עד י"ג חודש

שנה ועיבורה

בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנים לו שנת לבנה שהיא שלש מאות וחמשים וארבע יום וימים שיתרים שנת חמה על שנת לבנה אחד עשר יום שבעבורן אנו מעברים השנה והלכה כחכמים

__________________________

משנה ד

הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל היה חלוט לו אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה שנאמר לצמיתות בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו

ר' עובדיה מברטנורא

ואחד הנותן במתנה

אם רצה לגאול בתוך שנתו יגאל ואם לאו חלוט לו

היה נטמן

לוקח ביום שנים עשר חודש כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן את מעותיו ויהא נחלט לו

שיהא חולש

שיהא מטיל מעותיו ללשכת הקדש שבעזרה

ויהא שובר את הדלת

של בית שמכר ונכנס חולש כמו חולש על גוים

Erchin9: 3

הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל מִיָּד, וְגוֹאֵל כָּל־שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. הֲרֵי זֶה כְּמִין רִבִּית, וְאֵינָהּ רִבִּית. מֵת הַמּוֹכֵר, יִגְאֹל בְּנוֹ. מֵת הַלּוֹקֵחַ, יִגְאֹל מִיַּד בְּנוֹ. אֵינוֹ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה, אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,עַד מְלֹאת־לוֹ שָׁנָה תְמִימָה.“ וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: ,,תְמִימָה“ — לְהָבִיא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. רַבִּי אוֹמֵר: יִתֶּן־לוֹ שָׁנָה וְעִבּוּרָהּ.

[If] one sells a house of the houses of walled cities, he may redeem [it] immediately, and he may redeem [it] all twelve months. This is like a kind of interest, but it is not interest. Should the seller die, his son may redeem [it]. Should the buyer die, he may redeem [it] from his son. He counts the year for it only from the time he sold [it] to him; as it says: Until a full year has elapsed for him (Lev. 25:30). When [Scripture] says: full, [it comes] to include the intercalary month. Rabbi says: He must give him a year and its intercalary [days].

Erchin9: 4

הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאַל, הָיָה חָלוּט לוֹ. אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן־לוֹ מַתָּנָה; שֶׁנֶּאֱמַר: ,,לַצְּמִיתֻת.“ בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ. הִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ אֶת־מָעוֹתָיו בַּלִּשְׁכָּה, וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת־הַדֶּלֶת וְנִכְנָס. אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּה, יָבֹא וְיִטֹּל אֶת־מָעוֹתָיו.

[If] the [final] day of the twelve months arrived and it was not redeemed, it would become permanently his. [This applies] both to the buyer and the recipient of a gift; as it says: In perpetuity (Lev. 25:30). Originally, he would hide on the [final] day of the twelve months so that it should become permanently his. Hillel the Elder enacted that he should deposit his money in the chamber, and break [down] the door and enter. Whenever the other one so desires, he may come and take his money.

Suggestions