Erchin 9:1-2 - Mishna Yomit

פרק ט

משנה א

המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך היתה שנת שדפון וירקון או שביעית אינה עולה לו מן המנין נרה או הובירה עולה לו מן המנין רבי אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים

ר' עובדיה מברטנורא

המוכר את שדהו בשעת היובל

בשעה שהיובל נוהג אבל בשנת היובל עצמה אינו רשאי למכור ואם מכר המכר בטל ומחזיר הדמים

אינו מותר לגאול

ואפילו נתרצה לוקח אין שומעים לו דכתיב במספר שנים אחר היובל תקנה שתהא קנויה לו שתי שנים ואם מהדר לה מקמי הכי עובר בעשה ומוכר נמי עובר בעשה אם גואלה קודם שתי שנים דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך אבל לאחר שתי שנים אם רצה לפדותה פודה אותה בעל כרחו של לוקח ונותן לו לפי מה שמכרה כדכתיב וחשב לו את שני ממכרו שמחשב כמה שנים משמכרה עד היובל ומחלק הדמים לפי השנים כגון אם מכרה עשר שנים לפני היובל במנה נמצא שמכר פירות כל שנה ושנה בעשירית מנה שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל שהתה ביד הלוקח חמש שנים ואח"כ בא מוכר לגאלה מנכה לו לוקח חצי מנה

אינה עולה ממנין

שתי שנים דהא שני תבואות כתיב שתי שנים הראויין לתבואה תשהא ביד הלוקח אבל היתה שנה הראויה לתבואה ונרה היינו שחרשה ועשאה שדה ניר ולא זרעה או הובירה שהניחה בור ואפילו ניר לא עשה בה איהו דאפסיד אנפשיה ועולה לו במנין שתי שנים

שלש תבואות לשתי שנים

אותה תבואה העומדת בה בשעת קניה ושתי תבואות בשתי שנים שתעמוד בידו ור' אלעזר לא פליג אתנא קמא בהא אלא דברי הכל היא

_______________________

משנה ב

מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים אינו מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאיש אשר מכר לו מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה אינו מחשב אלא עם האחרון שנאמר לאיש לאיש אשר בתוכה לא ימכורברחוק ויגאול בקרוב ברע ויגאול ביפה לא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאים הקדש מותר בכולן זה חומר בהדיוט מבהקדש

ר' עובדיה מברטנורא

אינו מחשב

המוכר כשבא לגאלה

אלא עם הראשון

ואותו חשבון ינכה לו כל שנה ושנה שאכלה והמותר ישלם לו

אשר מכר לו

בגואל שדה ממכרו כתיב והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו

לאיש אשר בתוכה

שהוא מוצא עתה בתוך השדה כשבא לפדותה ומנלן דדרשינן לקולא גבי מוכר ולא דרשינן לחומרא גמרינן גאולה גאולה מעבד עברי בשדה אחוזה כתיב ומצא כדי גאולתו ובעבד עברי כתיב גאולה תהיה לו מה להלן להקל אף כאן להקל והתם מנלן דלהקל דתניא נמכר במנה והשביח ועמד במאתים מנין שאין מחשבים אלא במנה וכמו שהגיע מאותו מנה לכל שנה כך מנכה לו תלמוד לומר מכסף מקנתו ומנין שאם נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה שאין מחשבים אלא במנה תלמוד לומר כפי שניו כלומר כפי מה שהוא שוה באותה שעה

לא ימכור

שדה רחוקה שיש לו כדי שיגאל שדה זו שהיא בקרוב וכן לא ימכור ברע כדי שיגאל שדה זו שהיא יפה ולא ילוה מאחרים כדי שיגאל ואינו גואל חצי השדה שמכר אלא או גואל כולה או לא כלום וכל הני ילפינן מקרא דכתיב והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו והשיגה ידו מעצמו ולא שילוה ויגאל ומצא משמע שימצא דבר שלא היה מצוי לו בשעה שמכר פרט למוכר ברחוק כדי לגאול בקרוב ברע כדי לגאול ביפה שהיה מצוי לו בשעה שמכר כדי גאולתו הוא גואל ואינו גואל לחצאים

ובהקדש מותר בכולן

המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת או ללוות כדי לגאלה ואם אינו מספיק לגאול כולה יגאל חציה וכשתשיג ידו יגאל כולה

Erchin9: 1

הַמּוֹכֵר אֶת־שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאֹל פָּחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר:,,בְּמִסְפַּר שְׁנֵי־תְבוּאֹת יִמְכָּר־לָךְ.“ הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן, וְיֵרָקוֹן, אוֹ שְׁבִיעִית, אֵינָהּ עוֹלָה לוֹ מִן־הַמִּנְיָן. נָרָהּ, אוֹ הוֹבִירָהּ, עוֹלָה לוֹ מִן־הַמִּנְיָן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.

One who sells his field at a time that the Yovel is in force is not permitted to redeem [it] before two years, as it says: According to the crop-years shall he sell to you (Lev. 25:15). [If] it was a year of wind-blast, or yellowing, or [if it was] a Shemittah year, it is not included for him in the count. [If] he plowed it, or let it lie fallow, it is included for him in the count. R’ Elazar says: [If] he sold it to him before Rosh Hashanah, when it was full of produce, he may garner from it three crops in two years.

Erchin9: 2

מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָנֶה, וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְמָאתַיִם, אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן; שֶׁנֶּאֱמַר: ,,לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר־ לוֹ.“ מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם, וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָנֶה, אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָאַחֲרוֹן; שֶׁנֶּאֱמַר: ,,לָאִישׁ“ — לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ. לֹא יִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְיִגְאֹל בְּקָרוֹב, בְּרָע וְיִגְאֹל בְּיָפֶה. לֹא יִלְוֶה וְיִגְאֹל, וְלֹא יִגְאֹל לַחֲצָאִים. וּבַהֶקְדֵּשׁ, מֻתָּר בְּכֻלָּן. זֶה חֹמֶר בַּהֶדְיוֹט מִבַּהֶקְדֵּשׁ.

[If] he sold it to the first one for a maneh, and the first one [then] sold it to a second one for two hundred [zuz], he reckons only with the first one; as it says: To the man to whom he had sold it (Lev. 25:27). [If] he sold it to the first one for two hundred [zuz], and the first one sold it to the second one for a maneh, he reckons only with the latter; as it says: To the man — that is, to the man occupying it. He may not sell a distant [field] in order to redeem one nearby, [or] a poor one in order to redeem a good one. He may not borrow in order to redeem [it], nor may he redeem [it] by halves. But in the case of the Temple treasury, all of them are permitted. This is the stringency of the common [man] over the Temple.

Suggestions