Erchin 8:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים ואחד אומר בארבעים ואחד אומר בחמשים חזר בו של חמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של עשרים ממשכנים מנכסיו עד עשר חזר בו של עשר מוכרים אותה בשויה ונפרעים משל עשר את המותרהבעלים אומרים בעשרים וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמים מפני שהם מוסיפין חומש

ר' עובדיה מברטנורא

ממשכנים מנכסיו עד עשר

וכווהני מילי כשחזרו זה אחר זהאבל חזרו כולן כאחד משלשים ביניהן בשוה כיצד אמר הראשון הרי הוא שלי בעשר ואמר השני בעשרים ואמר השלישי בעשרים וארבע וחזרו בהן השלישי והשני כאחד נותנים אותו לראשון בעשר וממשכנים מנכסי השני בשבע ומנכסי השלישי בשבע ונמצא ההקדש גובה עשרים וארבע וכן אם חזרו שלשתן כאחד ונמכר מהקדש בשלש ממשכנים בנכסי כל אחד משלשתן שבעה סלעים וכן על דרך זה לעולם

____________________________

משנה ג

אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת הבעלים נותנים עשרים ושש בעשרים ושתים הבעלים נותנים עשרים ושבע בעשרים ושלש הבעלים נותנים עשרים ושמונה בעשרים וארבע הבעלים נותנים תשעה ועשרים בחמשה ועשרים הבעלים נותנים שלשים שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר הבעלים קודמים ואם לאו אומרים הגיעתך

ר' עובדיה מברטנורא

אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת

לאחר שאמרו הבעלים בעשרים

הבעלים נותנים

בעל כרחן עשרים ושש דלהאי לא יהבינן ליה הואיל ואמרו הבעלים עשרים ועלה החשבון עם החומש בעשרים וחמש ואי יהבינן ליה להאיך בעשרים ואחת נמצא הקדש מפסיד ובעלים בעל כרחן יתנו אותו סלע שהוסיף זה על הקרן ועשרים וחמש דידהו אבל על סלע שהוסיף זה לא יוסיפו חומש

אמר אחד בחמשה ועשרים הבעלים נותנים שלשים

בעל כרחן ובגמרא פריך אמאי כופין את הבעלים בשלמא עד השתא חייבינן להו דהא לא מצינן למיתבא להנך משום דקרן דידהו לא הוי כקרן וחומש דאמרו בעלים ברישא הלכך על כרחך מהדרינן אבעלים וכיון דמהדרינן עלייהו בעו למיתב קרנא כמה דשיימוה אחריני וחומשא דידהו אבל השתא דאמר אחד בחמשה ועשרים ליתנו להאיך דהא קרן דידהו הוי כקרן וחומש דאמור בעלים ברישא ולימרו בעלים הרי בא אחר במקומינו שרוצה ליתן חמשה ועשרים סלעים כמותינו ומתרץ כגון דאמור בעלים ברישא פרוטה יותר על עשרים סלעים דמטי חושבנא דקרן וחומש לחמשה ועשרים ופרוטה ואי יהבינן ליה להאי איכא פסידא להקדש הלכך מהדרינן אבעלים בעל כרחייהו והא דלא תנא ברישא הבעלים אומרים בעשרים ופרוטה דבפרוטות לא דק תנא ולא חש למיתנינהו

אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר

כגון דמעיקרא כשפתחו הבעלים ראשון אמרו בעשרים ואחת סלעים דהוי בין קרן וחומש עשרים ושש סלעים ודינר שהסלע ארבעה דינרים וחומש הוא רביעית הממון כדאמרן ועלויו של זה הם חמש הרי שלשים ואחד ודינר

הבעלים קודמין

דאי הוה יהבינן ליה להאי הוה מפסיד הקדש דינר ממאי דאמור בעלים ברישא הלכך מהדרינן אבעלים על כרחייהו

ואם לאו

שלא פתחו הבעלים תחילה אלא בעשרים וזה אומר חמשה ועשרים

אומרים לזה הגיעתך

הרי הוא שלך ולא מהדרינן אבעלים משום דאמרי בעלים בא אחר במקומינו שנותן עשרים וחמשה כמותינו והא דתנן במתניתין שאין הבעלים מוסיפין חומש אלא על מה שפתחו הם תחלה ולא על עלויו של זה הני מילי היכא דלא שמו בני אדם את הקרקע כמו שאמר זה האחר אבל אם שמוהו שלשה בני אדם כדבריו של זה מוסיפין בעלים חומש בעלויו בעל כרחן וכולה מתניתין לא איירי אלא בשדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג כדתנן בריש פרקין

Erchin8: 2

אָמַר אֶחָד: ,,הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשֶׂר סְלָעִים,“ וְאֶחָד אוֹמֵר: ,,בְּעֶשְׂרִים,“ וְאֶחָד אוֹמֵר: ,,בִּשְׁלֹשִׁים,“ וְאֶחָד אוֹמֵר: ,,בְּאַרְבָּעִים,“ וְאֶחָד אוֹמֵר: ,,בַּחֲמִשִּׁים“ — חָזַר בּוֹ שֶׁל־חֲמִשִּׁים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד־עֶשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל־אַרְבָּעִים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד־עֶשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל־שְׁלֹשִׁים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד־עֶשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל־עֶשְׂרִים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד־עֶשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל־עֶשֶׂר, מוֹכְרִים אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ, וְנִפְרָעִים מִשֶּׁל־עֶשֶׂר אֶת־הַמּוֹתָר. הַבְּעָלִים אוֹמְרִים: ,,בְּעֶשְׂרִים,“ וְכָל־אָדָם אוֹמְרִים: ,,בְּעֶשְׂרִים,“ הַבְּעָלִים קוֹדְמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ.

[If] one said, ‘It is mine for ten selaim,’ and one said, ‘for twenty,’ and one said, ‘for thirty,’ and one said, ‘for forty,’ and one said, ‘for fifty’ — [if] the one who [bid] fifty retracted, they secure from his property up to ten [selaim]. [If] the one who [bid] forty retracted, they secure from his property up to ten [selaim]. [If] the one who [bid] thirty retracted, they secure from his property up to ten [selaim]. [If] the one who [bid] twenty retracted, they secure from his property up to ten [selaim]. [If] the one who [bid] ten retracted, they sell it for its worth, and collect the balance from the one who bid ten [selaim]. [If] the owner says, ‘for twenty,’ and others say, ‘for twenty,’ the owner is given preference, because he adds a fifth.

Erchin8: 3

אָמַר אֶחָד: ,,הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְעֶשְׂרִים וְאַחַת“ — הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ; ,,בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם“ — הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע; ,,בְּעֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ“ — הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה; ,,בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע“ — הַבְּעָלִים נוֹתְנִים תֵּשַׁע וָעֶשְׂרִים; ,,בְּחָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים“ — הַבְּעָלִים נוֹתְנִים שְׁלֹשִׁים; שֶׁאֵין מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עַל־עִלּוּיוֹ שֶׁל־זֶה. אָמַר אֶחָד: ,,הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ“ — אִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִתֵּן שְׁלֹשִׁים וְאַחַת וְדִינָר, הַבְּעָלִים קוֹדְמִים; וְאִם לָאו, אוֹמְרִים: ,,הִגִּיעָתְךָ.“

[If] one said, ‘It is mine for twenty-one’ — the owner must give twenty-six; ‘for twenty-two’ — the owner must give twenty-seven; ‘for twenty-three’ — the owner must give twenty-eight; ‘for twenty-four’ — the owner must give twenty-nine; ‘for twenty-five’ — the owner must give thirty; for we do not add a fifth to the increment from this one’s [bid]. [If] one said, ‘It is mine for twenty-six’ — if the owner wished to give thirtyone and a dinar, the owner is given preference; and if not, they say, ‘It is yours.’

Suggestions