Erchin 7:1-2 - Mishna Yomit

פרק ז

משנה א

אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין לאחר היובל פחות משנה אין מחשבין חדשים להקדש אבל ההקדש מחשב חדשים המקדיש את שדהו בשעת היובל נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדים עמה פחות מכאן נמדדים עמה הקדישה שתים או שלש שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעין לו אלא נותן את כולו כאחד

ר' עובדיה מברטנורא

אין מקדישין

שדה אחוזה

פחות משתי שנים

דכתיב במקדיש שדה אחוזה על פי השנים הנותרות ואין שנים פחות משתים המקדיש שדה אחוזה בשנה ראשונה של יובל ובא לגאלה נותן בבית כור חמשים סלע כדכתיב זרע חומר שעורים וגוואם הקדישה עשר שנים או עשרים אחר היובל מחשבים השנים הנותרות עד יובל הבא ונותן סלע ופונדיון לכל שנה כדכתיב ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו וגו' ונגרע מערכך והיינו גירוע שאינו נותן חמשים שלימים והמקדיש שתי שנים לפני היובל פודה אותה בשתי סלעים ושני פונדיונים כדכתיב על פי השנים הנותרות וכך החשבון עולה של גאולת שדה אחוזה לכל שנה סלע ופונדיון שהרי אם הקדישה בשנה ראשונה של אחר היובל היה פודה בחמשים שקל צא מהן לארבעים ותשע שנים הבאים עד יובל הבא ארבעים ותשע סלעים נמצא סלע לכל שנה וסלע יותר וזה הסלע היותר חלקוהו לפונדיונים שיש בכל סלע ארבעים ושמונה פונדיונין הרי סלע ופונדיון לשנה פחות פונדיון ומה שהצריכוהו ליתן סלע ופונדיון לשנה למ"ט שנים מ"ט סלעים ומ"ט פונדיונין ויש כאן פונדיון אחד יותר על חמשים שקל שאמרה תורה אותו הפונדיון הוא קלבון לפרוטרוט כלומר בשביל ההכרע שצריך ליתן לכל שקל ושקל בפני עצמו אי נמי אע"פ שהסלע אינו אלא ארבעים ושמונה פונדיונות חייב ליתן ארבעים ותשעה דהיינו סלע ופונדיון לארבעים ותשע שנה לפי שהנותן פונדיונים ליקח סלע מן השלחני נותן ארבעים ותשעה פונדיונים והיינו קלבון לפרוטרוט והמקדיש שדה אחוזה פחות משתי שנים לפני היובל אין כאן גירוע ואם בא לגאלה נותן חמשים שלימים דגבי גירוע כתיב על פי השנים הנותרות ונגרע ומיעוט שנים שנים ועצה טובה קמשמע לן מתניתין שיהא אדם חס על נכסיו ולא פחות משתי שנים שלא יפסיד ארבעים ושמונה סלעים

ולא גואלין אחר היובל

לאו אחר היובל סמוך ליובל קאמר אלא האי אחר אפילו אחר עשרים או שלשים שנה קאי והכי קאמר הבא לגאול באמצע היובל וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים והיה עומד בניסן שהוא אמצע שנה לא יאמר חצי סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו אלא נותן סלע ופונדיון שלם והיינו דקאמר אין גואלין פחות משנה דכמה דלא נפקא לה כולה שתא לא מגרעא לה כלל ולא יהיב גאולת חצי שנה אלא גאולת שנה שלימה ומה טעםלפי שאין מחשבים חדשים עם ההקדש הבא לגאול שדהו חמש שנים וחצי לפני היובל אין מחשבין אותן ששה חדשים שיצאו משנה ששית אלא נותן שש סלעים וששה פונדיונים דכתיב וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים כלומר כל מה שנותר חשוב שנים לעשות חודש הנותר שנה ואי אתה מחשב החדשים שיצאו לגרוע מן השקל ופונדיון בשבילם

אבל הקדש מחשב חדשים

כלומר אם ריוח של הקדש הוא שנחשוב אותה יציאת חצי שנה שיצאה כגון דמקדשה בפלגא דארבעים ושמונה ליובל דאי חשבת לההוא יציאה הוי ליה פחות משני שנים לפני היובל ולא מיפרקא בגירוע אלא בחמשים ואי אמרת דאין מחשבים אותן חדשים שיצאו הוה הכא שני שנים לפני היובל ואיכא פסידא דהקדש דלא שקיל אלא שתי סלעים ושני פונדיונים הכא ודאי מחשבין אותן כיציאה גמורה ואין כאן שתי שנים לפני היובל ולא מיפרקא בגירוע אלא בחמשים שקל דכתיב וחשב לו הכהן מכל מקום

בשעת היובל

בזמן שהיובל נוהג אבל בזמן שאין היובל נוהג פודה אותה בשווייה כשאר הקדשות

זרע חומר שעורים

מקום שיכולים לזרוע בו כור שעורים כשזורעים במפולת יד ובזריעה בינונית לא שיהיה הזרע מקובץ ביותר ולא מפוזר ומפורד הרבה

נקעים עמוקים

וכווהוא שיהיו מלאים מים שאין ראויין לזריעה אבל אם אינן מלאים מים הואיל וחזו למידי אע"ג דאין נמדדין עמה מתחשבין באפי נפשייהו ונפדין לפי חשבון חמשים סלעים לבית כור

פחות מכאן נמדדין עמה

ואע"פ שהן מלאים מים ולא חזו לזריעה הואיל ואין עמוקים עשרה וכן סלעים הואיל ואין גבוהים עשרה על שם הקרקע הן נקראין ואינן חשובים בפני עצמן

אלא נותן את כולו כאחד

דכתיב וחשב לו הכהן את הכסף עד שיהא כולו כסף כאחד

_____________________

משנה ב

אחד הבעלים ואחד כל האדם מה בין הבעלים לבין כל האדם אלא שהבעלים נותנים חומש וכל אדם אינו נותן חומש

ר' עובדיה מברטנורא

ואחד כל האדם

פודה בית כור בחמשים שקל בין שהוא שוה אלף שקלים בין שאינו שוה אלא חמשה שקלים

שהבעלים נותנים חומש

כדכתיב ואם גאול יגאל את השדה המקדיש אותו וגו'

Erchin7: 1

אֵין מַקְדִּישִׁין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים, וְלֹא גוֹאֲלִין לְאַחַר הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשָּׁנָה. אֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ; אֲבָל הַהֶקְדֵּשׁ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים. הַמַּקְדִּישׁ אֶת־שָׂדֵהוּ בִשְׁעַת הַיּוֹבֵל, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעוֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵין נִמְדָּדִים עִמָּהּ; פָּחוֹת מִכָּאן, נִמְדָּדִים עִמָּהּ. הִקְדִּישָׁהּ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, נוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְּיוֹן לַשָּׁנָה. אִם אָמַר: ,,הֲרֵינִי נוֹתֵן דְּבַר שָׁנָה בְשָׁנָה,“ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא נוֹתֵן אֶת־כֻּלּוֹ כְּאֶחָד.

One does not consecrate [ancestral land] less than two years before the Yovel, nor does one redeem [it] less than a year after the Yovel. We do not reckon months in [respect to] the Temple treasury; but the Temple treasury reckons months. [If] one consecrates his field at the time of Yovel, he gives for [an area in which] a chomer of barley may be sown fifty silver shekels. [If] there were clefts ten tefachim deep there, or rocks ten tefachim high, they are not measured with it; [if they are] less than that, they are measured with it. [If] he consecrated it two or three years before the Yovel, he gives a sela and pundyon per year. If he said, ‘I will give the amount for each year in [that] year,’ we pay him no heed, but he must give it all at once.

Erchin7: 2

אֶחָד הַבְּעָלִים וְאֶחָד כָּל־הָאָדָם. מַה בֵּין הַבְּעָלִים לְבֵין כָּל־הָאָדָם? אֶלָּא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ, וְכָל־אָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ.

[This applies to] both the owner and any [other] person. What is the difference between the owner and any [other] person? Only that the owner gives an [additional] fifth, whereas any [other] person does not give a fifth.

Suggestions