Temurah 4:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש מעות אחרים תחתיהן לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו המעות הראשונות יביא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו לנדבה המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש חטאת תחתיהן לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות והרי חטאת בעלת מום תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו לנדבה המפריש חטאתו ואבדה והפריש מעות תחתיה לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאת חטאתו והרי היא בעלת מום תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו לנדבה המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן בעלת מום ימכרו ויביא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו לנדבה המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות אחת מהן יקרב חטאת והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכפרו הבעלים ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים

ר' עובדיה מברטנורא

יביא מאלו ומאלו

יערבם יחד. דכיון דמתרווייהו מייתי, לא הוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת. אבל אי הוה מייתי מחד מנייהו, מדחו אחריני, דהוו להו דמי חטאת שכיפרו בעליה באחרת

והשאר יפלו לנדבה

דהוו כשאר מותרות של חטאת דאזלי לנדבה

והרי חטאת בעלת מום

אבל אם חטאת תמימה, תיקרב היא והמעות ילכו לים המלח, הואיל וכיפרו הבעלים באחרת. וכל הנך אליבא דרבי דאמר אבודה בשעת הפרשה כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה, אזלי לים המלח

והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים כו

הכל מודים במתכפר בשאינה אבודה, שאבודה מתה. לא נחלקו אלא במתכפר באבודה, דרבי סבר המפריש לאבוד כאבוד דמי, כלומר המפריש תחת קרבן אבוד, דינו כאבוד. וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד, האבוד הנשאר כשימצא דינו שימות. הכי נמי כי נתכפר באחד מהן ואפילו באבודים, ילכו שאינן אבודים לים המלח. ורבנן סברי, לא אמרינן המפריש לאבוד כאבוד דמי. ודוקא המתכפר בשאינה אבודה והאבודה נשארה, האבודה מתה ואע"פ שנמצאת קודם כפרה. אבל אם נתכפר באבודה ונשארה שאינה אבודה, אינה מתה, אלא תרעה עד שתסתאב. והלכה כחכמים

משנה ד

המפריש חטאתו והרי היא בעלת מום מוכרה ויביא בדמיה אחרת רבי אליעזר ברבי שמעון אומר אם קרבה השניה עד שלא נשחטה הראשונה תמות שכבר כפרו הבעלים

ר' עובדיה מברטנורא

מוכרה ויביא בדמיה אחרת

דמכי מכרה לאחר, חשיבה כאילו אינה בעולם. אבל כל זמן שהיא תחת בעלה בשעה שנתכפר באחרת, תמות. ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר, כל זמן שהיא בעולם לאחר שנתכפרו הבעלים באחרת, בין שהיא תחת בעלה בין ביד אחרים, תמות. ואין הלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון

Temurah4: 3

הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן, לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, לֹא הִסְפִּיק לְהַקִרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעֲלַת מוּם — תִּמָּכֵר וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם — תִּמָּכֵר וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בַּעֲלוֹת מוּם — יִמָּכְרוּ וְיָבִיא מֵאֵלּו וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת — אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב חַטָּאת, וְהַשְּׁנִיָּה תָמוּת, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַטָּאת מֵתָה אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים, וְאֵין הַמָּעוֹת הוֹלְכוֹת לְיָם הַמֶּלַח אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים.

If one designates money for his chatas-offering and it was lost, and he [then] designated other money in its place but he did not manage to buy a chatas with it before the first money was found, he should bring from this [money] and from that [money] a chatas, and the remaining [money] falls to [the Temple chest] for voluntary offerings. If one designates money for his chatas-offering and it was lost, and he then designated a chatas [animal] in its place, but he did not manage to offer it before the money was found, and the chatas is now blemished, [the blemished chatas] should be sold, and he should bring from this [money] and from that [money] a chatas, and the remaining [money] falls to [the Temple chest] for voluntary offerings. If one designates his chatas [animal] and it was lost, and he [then] designated money in its place, but he did not manage to buy a chatas with [that money] before his chatas was found, and that chatas is now blemished, [the blemished chatas] should be sold, and he should bring from this [money] and from that [money] a chatas, and the remaining [money] falls to [the Temple chest] for voluntary offerings. If one designates his chatas [animal] and it was lost, and he then designated another [animal] in its place, but he did not manage to offer it before the first [chatas] was found, and both [chataos] are now blemished, they should both be sold, and he should bring from this [money] and from that [money] a chatas, and the remaining [money] falls to [the Temple chest] for voluntary offerings. If one designates his chatas [animal] and it was lost, and he then designated another in its place, but he did not manage to offer it before the first [chatas] was found, and both were unblemished, one of them should be offered as a chatas and the second one is left to die; these are the words of Rebbi. But the Sages say: A chatas is not left to die unless it was found after the owners received atonement; and [chatas] money does not go to the Dead Sea unless it was found after the owners received atonement.

Temurah4: 4

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם — מוֹכְרָהּ וְיָבִיא בְדָמֶיהָ אַחֶרֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם קָרְבָה הַשְּׁנִיָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה הָרִאשׁוֹנָה — תָּמוּת, שֶׁכְּבָר כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים.

. If one designates a chatas and it is [now] blemished, he sells it and brings with its proceeds another [chatas]. R’ Elazar the son of R’ Shimon says: If the second [chatas] was offered before the first was slaughtered, [the first chatas] must be left to die, for the owner has already received atonement.

Suggestions