Temurah 4:1-2 - Mishna Yomit

פרק ד

משנה א

ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו שעברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום אם משכיפרו הבעלים תמות ואינה עושה תמורה לא נהנין ולא מועלין אם עד שלא כפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת ועושה תמורה ומועלין בה

ר' עובדיה מברטנורא

ולד חטאת. שעברה שנתה

לא חזיא להקריבה חטאת, דבת שנתה כתיב. מיהו משום האי פסולא לחודיה אינה מתה, אלא תרעה עד שתסתאב עד דאיכא תרתי לריעותא, שעברה שנתה ואבדה, או שאבדה ונמצאת בעלת מום. והכי מתרץ למתניתין בגמרא, דהאי ושאבדה דקתני, עולה לכאן ולכאן, והכי קאמר, שעברה שנתה ואבדה, ושאבדה ונמצאת בה מום

אם משכיפרו הבעלים

אם לאחר שנמצאת זאת כיפרו הבעלים באחרת

תמות

ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי לקמן בפרקין ואמרי דאין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים, בהא מודו, הואיל ואיכא תרתי לריעותא, דעברה שנתה ואבדה, או אבדה ונמצאת בעלת מום. אבל אבדה לחודה, הואיל ונמצאת קודם כפרה, אע"ג שלאחר שנמצאת נתכפרו הבעלים באחרת, אינה מתה אלא תרעה

לא נהנים

מדרבנן

ולא מועלין

אם נהנו מהן, פטורים מקרבן מעילה. דכיון דלא היא ולא דמיה קרבים, אזלא קדושתה

ואם עד שלא כיפרו הבעלים

שלא רצו להתכפר באחרת

חרעה עד שתסתאב

ואעברה שנתה קאי. דאותה שאבדה ונמצאת בעלת מום, תמכר מיד ויביא בדמיה אחרת

ועושה תמורה

הואיל ודמיה עומדים ליקרב. דדבר העומד כדי שירעה ויסתאב עושה תמורה

משנה ב

המפריש חטאתו ואבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה תמות המפריש מעות לחטאת ואבדו והקריב חטאת תחתיהן ואחר כך נמצאו המעות ילכו לים המלח

ר' עובדיה מברטנורא

ואח"כ נמצאת הראשונה תמות

דהוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת

ילכו לים המלח

כל היכא דאי הויא חטאת הויא מתה, מעות נמי אזלי לים המלח

Temurah4: 1

וְלַד חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ — יָמוּתוּ. שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ, וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים — תָּמוּת; וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה; לֹא נֶהֱנִין, וְלֹא מוֹעֲלִין. אִם עַד שֶׁלֹּא כִפְּרוּ הַבְּעָלִים — תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְדָמֶיהָ אַחֶרֶת; וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה, וּמוֹעֲלִין בָּהּ.

The offspring of a chatas, the temurah of a chatas, and a chatas whose owners have died are left to die. [A chatas] whose year has passed and [one] that was lost and [then] found blemished: if the owners [then] atoned for their sin, [the original chatas] is left to die; it does not make a temurah; and one may not derive benefit [from it], but nor is one liable for me’ilah. But if the owners did not yet atone for their sin, [the original chatas] should be left to graze until it develops a blemish, and it should be sold and he should [then] bring another [offering] with its proceeds; it makes a temurah, and one is liable for me’ilah.

Temurah4: 2

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה — תָּמוּת. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת וְאָבְדוּ, וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח.

If one designates [an animal as] his chatas and it was lost, and he [then] offered another one in its place, and afterward the first one was found, it must be left to die. If one designates money for his chatas and it was lost, and he offered a chatas in its place, and afterward the money was found, [the coins] go to the Dead Sea.

Suggestions