Temurah 3:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

והלא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים אלא בזמן שהיא באה חובה הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו ובזמן שהיא באה נדבה אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכין ונסכיה משל צבור אף על פי שהוא כהן עבודתה ועורה של אנשי משמר

ר' עובדיה מברטנורא

והלא אף הנדבה עולה

פירושי קמפרש מאי בינייהו

בזמן שהיא באה חובה

שהיא מוטלת על היחיד להקריבה. סומך עליה כו

ואם היה כהן

אותו שהפריש אשם ונתכפר באחר ונתקו לראשון ברעייה

עבודתה ועורה

של עולה הקנויה מדמי אותו אשם, שלו היא, שהוא עצמו מקריבה ונוטל העור, ואפילו אינו מן המשמר של אותה שבת

אינו סומך עליה

דנדבת צבור אין בהם סמיכה

ואע"פ שהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר

שהרי של צבור הוא ואין כהן של משמר אחר רשאי להקריב, דכתיב לבד ממכריו על האבות, מה שמכרו האבות זה לזה, טול אתה את שבתך ואני אטול את שבתי. והלכה כדברי חכמים

משנה ה

תמורת הבכור והמעשר וולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור וכמעשר ויאכלו במומם לבעלים מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים שכל הקדשים נמכרים באטליס ונשחטין באטליס ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר ויש להן פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר ובאים מחוצה לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר אם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אמר רבי שמעון מה הטעם שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן ושאר כל הקדשים אף על פי שנולד לו מום הרי אלו בקדושתן

הרי אלו כבכור וכמעשר

כקדושת בכור ומעשר בהמה, שאין נשחטים באיטליס, דהיינו בשוק שמוכרין בו הבשר, אפילו לאחר שנפל בהן מום ונפדו

חוץ מהבכור והמעשר

מפני שאין הנאה להקדש במכירה, דדמי בכור לכהן, ודמי מעשר לבעלים, ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים

ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר

שאינן באים לכתחלה מחוצה לארץ, כדמפרש טעמא לקמן. אבל אם באו תמימים יקרבו

לבעלים

בכור לכהן, ומעשר לישראל

אמר ר' שמעון מה טעם

שהבכור והמעשר אינן באין מחוצה לארץ כשאר קדשים

שבכור ומעשר יש להם פרנסה במקומן

יש להם תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים

ושאר כל הקדשים

אע"פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן, וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן, והואיל וסופן להעלות דמיהן, יעלו הן עצמן ויקרבו. ופסק ההלכה, דבכור ומעשר שעלו מחוצה לארץ תמימים לא יקרבו, דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, ממקום שאתה מעלה מעשר ודגן אתה מעלה בכור, וממקום שאין אתה מעלה מעשר דגן, אין אתה מעלה בכור. ומעשר בהמה נמי אתקש למעשר דגן

Temurah3: 1

אֵלּוּ קָדָשִׁים שֶׁוַּלְדוֹתֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָהֶן: וְלַד שְׁלָמִים, וּתְמוּרָתָן, וּוְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם — הֲרֵי אֵלּוּ כַּשְּׁלָמִים, וּטְעוּנִים סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפָה וְחָזֶה וָשׁוֹק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקְרַב. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא נֶחְלְקוּ עַל וְלַד וְלַד שְׁלָמִים וְעַל וְלַד וְלַד תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יִקְרַב. וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ? עַל הַוָּלָד, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא יִקְרַב, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקְרַב. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיָס עַל וְלַד שְׁלָמִים שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים. אָמַר רַבִּי פַּפְּיָס: אֲנִי מֵעִיד, שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים וַאֲכַלְנוּהָ בַפֶּסַח, וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג.

These are the kodashim whose offspring and temurah exchanges are similar to [the original kodashim] themselves: [Concerning] the offspring of a shelamim and the temurah of the [shelamim]; their offspring and the offspring of their offspring ad infinitum, these are all deemed shelamim. [Thus,] they require leaning, libations, and the waving of the breast and thigh. R’ Eliezer says: The offspring of a shelamim may not be offered as a shelamim; but the Sages say: It may be offered. R’ Shimon said: [R’ Eliezer and the Sages] did not disagree concerning the offspring of the offspring of a shelamim, or concerning the offspring of the offspring of a temurah, that it may not be offered. Concerning what did they disagree? Concerning the offspring [itself]. R’ Eliezer says: It may not be offered. Whereas the Sages say: It may be offered. R’ Yehoshua and R’ Papyas testified con- cerning the offspring of a shelamim that it is offered as a shelamim. R’ Papyas said: I testify that we had a cow that was a shelamim-sacrifice and we ate it on Pesach, and we ate its offspring as a shelamim on the festival.

Temurah3: 5

תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר, וּוְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם — הֲרֵי אֵלּוּ כַּבְּכוֹר וְכַמַּעֲשֵׂר, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָם לַבְּעָלִים. מַה בֵּין הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר לְבֵין כָּל הַקֳּדָשִׁים? שֶׁכָּל הַקֳּדָשִׁים נִמְכָּרִים בָּאִטְלִיס, וְנִשְׁחָטִין בָּאִטְלִיס, וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא — חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר; וְיֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן, וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן — חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר; וּבָאִים מֵחוּצָה לָאָרֶץ [לָאָרֶץ] — חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. אִם בָּאוּ תְמִימִים — יִקְרָבוּ. וְאִם בַּעֲלֵי מוּמִין — יֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְעָלִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַה הַטַּעַם? שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר — יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בִמְקוֹמָן; וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד [בָּהֶם] מוּם — הֲרֵי אֵלּוּ בִקְדֻשָּׁתָן.

[Concerning] the temurah of the firstborn [ani-mal] and the [animal] tithe, their offspring and the offspring of their offspring ad infinitum: all these are like the original firstborn- and tithe-offerings, but they are eaten by the owners when they become blemished. What [is the difference] between a firstborn or tithe animal and all the other offerings? That all of- ferings may be sold in the market and slaughtered in the market, and may be weighed against a litra weight, with the exception of the firstborn and tithe [animals]; and [all offerings] are subject to redemption, and their temuros likewise are subject to redemption, with the exception of the firstborn and tithe animals; and [all sacrificial offerings] are brought from outside the Land [of Israel], with the exception of a bechor or maaser animal, However, if [bechor or maaser animals] were brought: if they are unblemished, they are offered; if they are blemished, they are eaten in their blemished state by the owners. R’ Shimon says: What is the reason [for this difference]? It is that bechor and maaser animals have a remedy in their [present] place, but [in the case of] all other offerings, even if they develop a blemish, they remain in their consecrated state.

Suggestions