משנה ד
והלא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים אלא בזמן שהיא באה חובה הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו ובזמן שהיא באה נדבה אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכין ונסכיה משל צבור אף על פי שהוא כהן עבודתה ועורה של אנשי משמר
ר' עובדיה מברטנורא
והלא אף הנדבה עולה
פירושי קמפרש מאי בינייהו
בזמן שהיא באה חובה
שהיא מוטלת על היחיד להקריבה. סומך עליה כו
ואם היה כהן
אותו שהפריש אשם ונתכפר באחר ונתקו לראשון ברעייה
עבודתה ועורה
של עולה הקנויה מדמי אותו אשם, שלו היא, שהוא עצמו מקריבה ונוטל העור, ואפילו אינו מן המשמר של אותה שבת
אינו סומך עליה
דנדבת צבור אין בהם סמיכה
ואע"פ שהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר
שהרי של צבור הוא ואין כהן של משמר אחר רשאי להקריב, דכתיב לבד ממכריו על האבות, מה שמכרו האבות זה לזה, טול אתה את שבתך ואני אטול את שבתי. והלכה כדברי חכמים
משנה ה
תמורת הבכור והמעשר וולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור וכמעשר ויאכלו במומם לבעלים מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים שכל הקדשים נמכרים באטליס ונשחטין באטליס ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר ויש להן פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר ובאים מחוצה לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר אם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אמר רבי שמעון מה הטעם שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן ושאר כל הקדשים אף על פי שנולד לו מום הרי אלו בקדושתן
הרי אלו כבכור וכמעשר
כקדושת בכור ומעשר בהמה, שאין נשחטים באיטליס, דהיינו בשוק שמוכרין בו הבשר, אפילו לאחר שנפל בהן מום ונפדו
חוץ מהבכור והמעשר
מפני שאין הנאה להקדש במכירה, דדמי בכור לכהן, ודמי מעשר לבעלים, ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים
ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר
שאינן באים לכתחלה מחוצה לארץ, כדמפרש טעמא לקמן. אבל אם באו תמימים יקרבו
לבעלים
בכור לכהן, ומעשר לישראל
אמר ר' שמעון מה טעם
שהבכור והמעשר אינן באין מחוצה לארץ כשאר קדשים
שבכור ומעשר יש להם פרנסה במקומן
יש להם תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים
ושאר כל הקדשים
אע"פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן, וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן, והואיל וסופן להעלות דמיהן, יעלו הן עצמן ויקרבו. ופסק ההלכה, דבכור ומעשר שעלו מחוצה לארץ תמימים לא יקרבו, דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, ממקום שאתה מעלה מעשר ודגן אתה מעלה בכור, וממקום שאין אתה מעלה מעשר דגן, אין אתה מעלה בכור. ומעשר בהמה נמי אתקש למעשר דגן