Temurah 3:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

ולד תודה ותמורתה ולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כתודה ובלבד שאינן טעונין לחם תמורת עולה וולד תמורה ולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כעולה וטעונין הפשט ונתוח וכליל לאשים

ר' עובדיה מברטנורא

הרי אלו כתודה

אימוריהן קרבים על גבי המזבח והבשר נאכל ליום ולילה

ובלבד שאינן טעונין לחם

דכתיב על לחם התודה, התודה עצמה טעונה לחם, ולא ולדה ותמורתה טעונים לחם

תמורת עולה

כגון המיר זכר בעולה

וולד תמורתה

כגון המיר נקבה בעולה, דנקבה מתקדשת בתמורת עולה, וילדה התמורה זכר

משנה ג

המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם אם קרב אשמו יפלו דמיה לנדבה רבי שמעון אומר תמכר שלא במום תמורת אשם ולד תמורתה וולדן וולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה רבי אליעזר אומר ימותו ורבי אלעזר אומר יביא בדמיה עולות אשם שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה רבי אליעזר אומר ימותו רבי אלעזר אומר יביא בדמיהן עולות

ויביא בדמיו עולה

ורישא דקתני הרי אלו כעולה גבי ולד של תמורה, משום דהקדש ראשון שבאו אלו כולם מכוחו הוא קרב, דזכר הוא. אבל הכא במפריש נקבה לעולה, הקדש ראשון שכולם באים מכוחו נקבה היא ואינה קריבה, הלכך אינו כעולה אלא ימכר ויביא בדמיו עולה

המפריש נקבה לאשם

ואין אשם בא מן הנקבה

תרעה עד שתסתאב

עד שיפול בה מום. ובגמרא פריך, ותמכר בלא מום, דהואיל ולא חזיא למלתיה מום גמור הוא זה ולא קדשה אלא לדמי, ותמכר מיד ויביא בדמיה אשם. ומשני, הואיל ונחת לה קדושת דמים, נחתה לה נמי קדושת הגוף להא מלתא דבעינן מום

אם קרב אשמו

ותו לא צריך לאשם

יפלו דמיה לנדבה

לשופרות שבמקדש שמהן היו נוטלים להביא לנדבת צבור

תמכר שלא במום

דהואיל ולא חזיא לאשם אין לך מום גדול מזה, ולא קדשה קדושת הגוף ותמכר מיד ויביא בדמיה אשם. ואע"ג דגבי מפריש נקבה לעולה לא פליג ר"ש דבעיא מום, התם הוא דאיכא שם עולה בנקבה, דאשכחן עולת נקבה בעוף, אבל אשם נקבה לא מצינו, הלכך היינו מומא ולא קדשה אלא לדמי. ואין הלכה כר"ש

תמורת אשם וכו

כולן ירעו, דהלכה היא כל שבחטאת מתה באשם רועה, ותמורת חטאת מתה

ימותו

דאית ליה לר"א כחטאת כאשם, מה בחטאת מתה אף באשם מתה

יביא בדמיהן עולות

דמותרות לנדבת יחיד אזלי ולא לנדבת צבור

אשם שמתו בעליו או שכיפרו בעליו באחר

דבחטאת תמות, ובאשם ירעה עד שיסתאב

Temurah3: 2

וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם — הֲרֵי אֵלּוּ כַּתּוֹדָה, וּבִלְבַד שֶׁאֵינָן טְעוּנִים לָחֶם. תְּמוּרַת עוֹלָה, וּוְלַד תְּמוּרָה, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם — הֲרֵי אֵלּוּ כָּעוֹלָה, וּטְעוּנִין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים.

[Concerning] the offspring of a todah and [the todah’s] temurah; the offspring [of the todah and its temurah] and the offspring of their offspring: these are [all treated] like the todah [itself], except that they do not require bread. The temurah of an olah, the offspring of the temurah [of an olah]; [i.e., the temurah’s] offspring, and the offspring of its offspring, ad infinitum, these are [all treated] like the olah [itself]. [Thus,] they require skinning and dis- membering, and [are consigned] in their entirety to the fires.

Temurah3: 3

הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָה וְיָלְדָה זָכָר — יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְדָמָיו עוֹלָה. רַבִּי (אליעזר) [אֶלְעָזָר] אוֹמֵר: הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה. הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְאָשָׁם — תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְדָמֶיהָ אָשָׁם. אִם קָרַב אֲשָׁמוֹ — יִפְּלוּ דָמֶיהָ לִנְדָבָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: תִּמָּכֵר שֶׁלֹּא בְמוּם. תְּמוּרַת אָשָׁם, וְלַד תְּמוּרָתָהּ וּוְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם — יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְמֵיהֶן לִנְדָבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָמוּתוּ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹלוֹת. אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְעָלָיו, וְשֶׁכִּפְּרוּ בְעָלָיו — יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָמוּתוּ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹלוֹת.

If one designates a female [animal] as an olah, and she gave birth to a male, [the offspring] is left to graze until it develops a blemish, and should [then] be sold and [the owner] should bring an olah with the proceeds. R’ Elazar says: [The offspring] itself is offered as an olah. If one designates a female [animal] as an asham, it should [be sent to] graze until it be- comes blemished, then it should be sold and [its owner] should bring an asham with its proceeds. And if [the owner’s] asham was [already] brought, its proceeds should fall to [the Temple chests for] voluntary offerings. R’ Shimon says: It should be sold [even] without a blemish. [Concerning] the temurah of an asham and the offspring of its temurah: [i.e., the temurah’s own] offspring, the offspring of her off- spring ad infinitum, they should [be sent to] graze until they become blemished, then they should be sold, and their proceeds should fall [to the Temple chests] for voluntary offerings. But R’ Eliezer says: They should be left to die. And R’ Elazar says: [The owner] should bring olah-offerings with their proceeds. An asham whose owner died and one whose owner received atonement should be sent to graze until they become blemished, then they should be sold, and their proceeds should fall to [the Temple chests for] voluntary offerings. But R’ Eliezer says: They should be left to die. And R’ Elazar says: [The owner] should bring an olah-offering with their proceeds.

Suggestions