Temurah 1:1-2 - Mishna Yomit

מסכת תמורה

פרק א

משנה א

הכל ממירים אחד אנשים ואחד נשים לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים הכהנים ממירים את שלהם וישראל ממירים את שלהם אין הכהנים ממירים לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מפני מה אין ממירים בבכור אמר רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין ממירים בו אף הבכור לא ימירנו בו אמר לו רבי יוחנן בן נורי מה לי אינו ממיר בחטאת ובאשם שאין זכין בהן בחייהם תאמר בבכור שזכין לו בחייו אמר לו רבי עקיבא והלא כבר נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה עליו בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים

ר' עובדיה מברטנורא

הכל ממירין

הכל מתפיסין בקדושת תמורה, שתופסת קדושת תמורה בבהמת חולין, אם אמר זו תחת זו של הקדש. בין על פי אנשים בין על פי נשים, כגון אם המירה אשה תופסת קדושת תמורה על פיה. והכל דתנינן הכא, לאתויי יורש שאם המיר בקרבן שהפריש מורישו בחייו, תמורתו תמורה

לא שאדם רשאי להמיר

דהא כתיב לא ימיר

מומר

נתפסת עליה קדושה ושתיהן קדושות

וסופג את הארבעים

לוקה על לאו דלא ימיר, ואע"ג דלאו שאין בו מעשה הוא. דקיי"ל כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם: ואם תאמר, לאו הניתק לעשה הוא, דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ואין לוקין על לאו הניתק לעשה. יש לומר, דשאני הכא שהלאו כולל יותר מן העשה שבו, שכל מימר לוקה ואין כל מימר עושה תמורה, שהרי שותפים וצבור אין עושין תמורה, וכיון דאין העשה שוה ללאו לא מקרי לאו הניתק לעשה

הכהנים ממירין את שלהן

קרבנות שהפריש הכהן להקריב לעצמו, אם המיר בו הכהן מתפיס בתמורה

לא בחטאת ולא באשם

שנתן לו ישראל שיקריב לו, אם המיר בו הכהן אין עושה תמורה על ידו, דהא אין לו חלק בו, אלא משעת הקטרת אימורין ואילך זוכה בבשר, ואין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו

ולא בבכור

שנתן לו ישראל

וכי מפני מה אין הכהנין ממירים בבכור

והלא כולו של כהן הוא ומחיים נותנים לו ואין ישראל מתכפר בו

מה חטאת ואשם אין ממירין

דהא ודאי פשיטא לן דאין הכהנים זוכים בהן אלא מהקטרת אימורין ואילך

מה לי אינו ממיר בחטאת ואשם

כלומר, דין הוא שאין כהנים ממירין בחטאת ואשם כו

והיה הוא ותמורתו

מקיש תמורה להקדש עצמו

היכן קדושה חלה

על ההקדש, בבית בעלים

אף תמורה

לא תחול אלא בבית בעלים, אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי, הלכך אין כהן ממיר בבכור. אבל ישראל אם המיר בו, נתפס בקדושה, שהרי ברשותו חלה הקדושה על הבכור. והלכה כר' עקיבא

משנה ב

ממירין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב איזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדישן את מומם ממירים אחד בשנים ושנים באחד אחד במאה ומאה באחד רבי שמעון אומר אין ממירים אלא אחד באחד שנאמר והיה הוא ותמורתו מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת

ר' עובדיה מברטנורא

ממירין מן הבקר על הצאן וכו

דכתיב בהמה בבהמה, וצאן ובקר זכרים ונקבות כולהו בהמה מקרו

טוב ברע

טוב של חולין לא ימיר אותו ברע של קודש, ואם המר ימיר וגו', אלמא בעלי מומין עבדי תמורה. ואבעל מום חיילא תמורה, דכתיב או רע בטוב, דמשמע בעל מום של חולין בתם של קודש

ואיזהו טוב ברע

כלומר, איזהו רע של קודש דעביד תמורה, כל שקדם הקדשו את מומו. אבל קדם מומו את הקדשו דלא חלה עליו קדושה, לא עביד תמורה. מדהוה מצי למכתב לא ימיר טוב ברע או רע והוה משמע לא ימיר לא בטוב ולא ברע, בטוב בתרא דכתב רחמנא למה לי, לומר לך טוב מעיקרו, שבשעה שהוקדש היה תם ושוב נפל בו מום, עושה תמורה. רע מעיקרו, שנפל בו מום קודם שהוקדש, אין עושה תמורה

ממירין אחד

של חולין בשנים של קודש, כגון שאמר הרי זו תחת אלו

ושנים

דחולין באחד דקודש, כגון הרי אלו תחת זו

מה הוא מיוחד

דכתיב הוא. ואין הלכה כר' שמעון

Temurah1: 1

הַכֹּל מְמִירִים, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים. לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר, אֶלָּא, שֶׁאִם הֵמִיר — מוּמָר, וְסֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. הַכֹּהֲנִים מְמִירִים אֶת שֶׁלָּהֶם, וְיִשְׂרָאֵל מְמִירִים אֶת שֶׁלָּהֶם. אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִים, לֹא בַחַטָּאת וְלֹא בָאָשָׁם וְלֹא בַבְּכוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: וְכִי מִפְּנֵי מָה אֵין מְמִירִין בַּבְּכוֹר? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וְהַבְּכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן, מַה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין מְמִירִין בּוֹ, אַף הַבְּכוֹר לֹא יְמִירֶנּוּ בוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מַה לִי אֵינוֹ מֵמִיר בַּחַטָּאת וּבָאָשָׁם שֶׁאֵין זָכִין בָּהֶן בְּחַיֵּיהֶם, תֹּאמַר בַּבְּכוֹר שֶׁזָּכִין בּוֹ בְּחַיָּיו. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: ”וְהָיָה־הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה־קֹּדֶש”, הֵיכָן קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו — בְּבֵית הַבְּעָלִים, אַף תְּמוּרָה בְּבֵית הַבְּעָלִים.

All [people] can make a temurah, both men and women. [This is] not [to say] that one is permitted to perform a temurah act, rather, that if he did perform a temurah act, it is effective, and he receives forty [lashes]. Kohanim can make a temurah with [offer- ings] of their own, and Yisraelim can make a temurah with [offerings] of their own. [However,] Kohanim cannot make a temurah with a chatas, with an asham, or with a bechor. R’ Yochanan ben Nuri said: But why can [the Kohen] not make a temurah with a bechor? R’ Akiva said to him: A chatas and an asham [are] gifts to the Kohen, and a bechor [is] a gift to the Kohen; just like [the Kohen] cannot make a temurah with a chatas or an asham, so too he should not [be able to] make a temurah with a bechor. R’ Yochanan ben Nuri said to [R’ Akiva]: What [difference does it make] to me that [the Kohen] cannot make a temu- rah with a chatas or asham, in which [the Kohanim] receive no rights during [the animal’s] lifetime; will you say [the same] with regard to a bechor, in which [the Kohanim] do receive rights during its lifetime? R’ Akiva said to him: But it has already been stated: then it and its substitute shall be holy. Where did sanctity devolve upon [the original sacrifice]? In the owner’s house; so too, a temurah [act is effective only when the original offering] is in the owner’s house.

Temurah1: 2

מְמִירִין מִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן, וּמִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר; מִן הַכְּבָשִׂים עַל הָעִזִּים, וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים; מִן הַזְּכָרִים עַל הַנְּקֵבוֹת, וּמִן הַנְּקֵבוֹת עַל הַזְּכָרִים; מִן הַתְּמִימִים עַל בַּעֲלֵי מוּמִין, וּמִבַּעֲלֵי מוּמִין עַל הַתְּמִימִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ”לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא־יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ־רַע בְּטוֹב”. אֵיזֶהוּ טוֹב בְּרָע? בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָם. מְמִירִים אֶחָד בִּשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם בְּאֶחָד, אֶחָד בְּמֵאָה, וּמֵאָה בְּאֶחָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין מְמִירִים אֶלָּא אֶחָד בְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ”וְהָיָה־הוּא וּתְמוּרָתוֹ”, מַה הוּא מְיֻחָד, אַף תְּמוּרָתוֹ מְיֻחָדֶת.

We can make a temurah from cattle to [animals of] the flocks, and from [animals of] the flocks to cattle; from sheep to goats, and from goats to sheep; from males to females, and from females to males; from unblemished animals to blemished animals, and from blemished animals to unblemished animals, for it is stated: He shall not exchange it nor shall he substitute it [whether] good for bad or bad for good. What is [the case] of good for bad? [A case of] blemished [animals] whose conse- cration preceded their blemish. We can make a temurah [by substituting] one [unconsecrated animal] for two [consecrated animals], and two for one, [and even by substituting] one for a hundred, and a hundred for one. R’ Shimon says: One cannot make a temurah except one for one, for it is stated: then it and its substitute [shall be holy]; just as “it” is a single animal, so too its substitute is a single animal.

Suggestions