Erchin 6:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

היה מין אחד מרובה ומין אחד מועט אין אומרים לו למכור מן המרובה וליקח לו מן המועט אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן המועט המקדיש את נכסיו מעלין לו את תפיליו

ר' עובדיה מברטנורא

מין אחד מרובה ומין אחד מועט

כגון שלשה מעצדים ומגרה אחת

נותנים לו שנים מן המרובה

והשלישי נוטל הגזבר

וכל שיש לו מן המועט

מניחים לו ולא זבנינן ליה אחריתי דכי היכי דעד השתא סגי ליה בהכי השתא נמי תסגי ליה דמהו דתימא עד השתא הוו אינשי מושלי ליה משום דהוה ליה מין אחד מרובה לאושולי לאחריני השתא שהגזבר לקח המרובה לא משכח מאן דמושיל ליה הלכך נזבין ליה אחריתי קמשמע לן

_____________________

משנה ה

אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משביח הוא מנה וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס משבחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משבחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו

ר' עובדיה מברטנורא

אין לו בכסות אשתו ובניו

שאין אלו נכסים שלו

שצבען לשמן

לשם אשתו ובניו

ולא בסנדלים חדשים

רבותא אשמועינן דאע"ג דעדיין לא נעלו אותן הרי הן בחזקתן משעת לקיחה

אע"פ שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח

כסות יפה שלהן משבחם ומעלה את דמיהן כגון גבי נכסי יתומים שאם תלקח לעבד כסות בשלשים דינר הוא משביח מנה על דמים ששוה עכשיו

לאטליס

ליום השוק

לכרך

שדרך סוחרים לבוא שם וקונים המרגליות ביוקר

אין להקדש אלא מקומו

במרגלית

ושעתו

בעבד דכתיב ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהה קודש לה' משמע כל דבר שהוא קודש לה'כגון סתם הקדשות שהן לבדק הביתכולן יהיו נותנים ביום ההוא מיד שלא ישהה אותןוטעמא כתב הרמב"ם דזימנין דאתו לאשהויינהו כדי להשביח ואתו לידי פסידא ומהאי טעמא נמי אין משתכרים בשל הקדש

Erchin6: 4

הָיָה מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מֻעָט אֵין אוֹמְרִים לוֹ לִמְכֹּר מִן־הַמְרֻבֶּה וְלִקַּח לוֹ מִן־הַמֻּעָט; אֶלָּא נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מִינִין מִן־הַמְרֻבֶּה וְכָל־שֶׁיֶּשׁ־לוֹ מִן־הַמֻּעָט. הַמַּקְדִּישׁ אֶת־נְכָסָיו, מַעֲלִין לוֹ אֶת־תְּפִלָּיו.

[If] he had many of one kind and few of another kind, we do not tell him to sell some of the many and to buy for himself some of the few; rather, we give him two kinds of the many and whatever he has of the few. [If] one consecrates his property, they assess for him his tefillin.

Erchin6: 5

אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ אֶת־נְכָסָיו וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת־עַצְמוֹ — אֵין לוֹ לֹא בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא בִכְסוּת בָנָיו, וְלֹא בְצֶבַע שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן, וְלֹא בְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן. אַף־עַל־פִּי שֶׁאָמְרוּ: עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָם לְשֶׁבַח, שֶׁאִם תִּלָּקַח לוֹ כְסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר, מַשְׁבִּיחַ הוּא מָנֶה; וְכֵן פָּרָה, אִם מַמְתִּינִים אוֹתָהּ לְאִטְלִיס, מַשְׁבַּחַת הִיא; וְכֵן מַרְגָּלִית, אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לַכְּרַךְ, מַשְׁבַּחַת הִיא — אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ.

Whether one consecrates his property, or one vows his own erech — he has nothing of his wife’s clothing, or of his children’s clothing, or of the dyed [garments] that he dyed for them, or of the new shoes that he bought for them. Although they said: Slaves are sold with their garments to enhance their value, for if clothing is purchased for him for thirty dinars, his value increases a maneh; and so it is with a cow, if they hold it until the market day, its value increases; and so it is with a pearl, if they bring it up to the large city, its value increases — the Temple treasury has only its place and its time.

Suggestions