Erchin 6:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בעל חוב את חובו אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה בו את הנכסים הללו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו

ר' עובדיה מברטנורא

והיתה עליו כתובת אשה
כגון שקדמו גירושין להקדש דעכשיו ליכא קנוניא

אלא הפודה פודה

בעלה פודה אותן מן ההקדש בזול בדבר מועט כדי לפרוע לאשה כתובתהדודאי לא חייל עלייהו הקדש שהרי אינן שלו והאי דבר מועט גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון

הקדיש תשעים והיה חובו מאה

אף על גב דחובו יותר על הקדשו לא אמרינן האי לאו אדעתא דהני נכסיה אוזפיה אלא הימוני הימניה הלכך לא גבי מהקדש אלא אמרינן אדעתא דהני נכסי אוזפיה וגבי מינייהו ועד כמה עד פלגא אבל אם הנכסים שהקדיש אין שוין חצי החוב לא גבי מינייהו דודאי לאו אדעתא דהני נכסי אוזפיה דאין אדם עשוי לקנות קרקע ביותר מפי שנים ממה שהיא שוה

________________________

משנה ג

אף על פי שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש ומטה מוצעת וסנדלין ותפילין לו אבל לא לאשתו ולא לבניו אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין חרש נותנין שני מעצדין ושתי מגרות רבי אליעזר אומר אם היה אכר נותנין לו את צמדו חמר נותנין לו את חמורו

ר' עובדיה מברטנורא

ממשכנין אותן

גזבר נכנס לבתיהם ונוטל בעל כרחן

מזון וכסות ומטה סנדלים ותפלין

על כולן משיירים לו מעות לקנותן אם אין לו דכתיב ואם מך הוא מערכך ודרשי רבנן לקרא הכי ואם מך תעשה שישאר הוא שיהיה לו הויה וחיות מערכך מדמי הערך ומשמע הוא יש לו הויה וחיות מדמי הערך אבל לא לאשתו ולא לבניו

מכל מין ומין

מכל אומנות שצריכה ארבעה וחמשה כלים

מעצדים
דולדור"א בלע"ז שמחליקים בה פני הלוח

מגירה

כעין סכין ארוך מלא פגימות ולשון מקרא משור סיג"א בלע"ז

צמדו

צמד בקר שאלו הן כלי אומנתו ואין הלכה כר' אליעזר דצמד בקר וחמור נכסים נינהו ולא חשיבי כלי אומנות

Erchin6: 2

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, אֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן־הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא בַעַל חוֹב אֶת־חוֹבוֹ. אֶלָּא הַפּוֹדֶה פּוֹדֶה עַל־מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת־חוֹבוֹ. הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מָנֶה, וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מָנֶה, מוֹסִיף עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה בוֹ אֶת־הַנְּכָסִים הַלָּלוּ, עַל־מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת־חוֹבוֹ.

[If] one consecrated his property, and he was liable for [his] wife’s kesubah or [a debt to] a creditor, the wife cannot collect her kesubah from Temple property, nor can the creditor collect his debt [from it]. Rather, the one who redeems it, redeems it on the condition of giving the wife her kesubah or the creditor his debt. [If] one consecrated [property worth] ninety manehs, and his debt was one hundred manehs, he adds another dinar and he redeems this property with it, on the condition of giving the wife her kesubah or the creditor his debt.

Erchin6: 3

אַף־עַל־פִּי שֶׁאָמְרוּ: חַיָּבֵי עֲרָכִין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמִטָּה מֻצַּעַת, וְסַנְדָּלִין, וּתְפִלִּין; לוֹ, אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבָנָיו. אִם הָיָה אֻמָּן, נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל־ מִין וָמִין: חָרָשׁ, נוֹתְנִין שְׁנֵי מַעֲצָדִין וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיָה אִכָּר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת־צִמְדּוֹ; חַמָּר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת־חֲמוֹרוֹ.

Although they said: We secure payment from those obligated for erech-vows, we allow him food [for] thirty days, clothing [for] twelve months, a bed [made up] with bedding, shoes, and tefillin; for himself, but not for his wife or for his children. If he was a craftsman, we allow him two tools of each kind: a carpenter is given two planes and two saws. R’ Eliezer says: If he was a plowman, they give him his yoke of oxen; a donkey driver, they give him his donkey.

Suggestions