Erchin 5:6-6:1 - Mishna Yomit

משנה ו

חייבי ערכים ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגטי נשים כופין אותו עד

שיאמר רוצה אני

ר' עובדיה מברטנורא

ממשכנין אותן

גזבר נכנס לביתם ונוטל בעל כרחם

חייבי חטאות ואשמות

כיון דלכפרה אתו לא משהי להו ואין ממשכנין אותן וחטאת נזיר הואיל ולאו לכפרה אתיא ואינה מעכבתו מלשתות יין שכיון שנזרק הדם של אחד מן הקרבנות הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים זמנין דפשע ומשהי לה הלכך ממשכנין אותו על חטאתו

חייבי עולות ושלמים

אע"ג דעולה מכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה הואיל ולאו חובה היא לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי הלכך ממשכנים אותן ויש מחייבי עולות שאין ממשכנים אותן כגון עולת מצורע לפי שהיא מעכבת טהרתו לא אתי לשהוייה

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

היכא דבית דין ממשכנים אותו צריך שיאמר רוצה אני

וכן אתה אומר בגיטי נשים

כל מי שדינו שכופין אותו לגרש ולא רצה לגרש בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ונותן הגט והוא כשר

—————————

פרק ו

משנה א

שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה רבי אליעזר אומר כשיגרשנה ידיר הנאה רבי יהושע אומר אינו צריך כיוצא בו אמר רבן שמעון בן גמליאל אף הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידיר הנאה שמא יעשה קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו

ר' עובדיה מברטנורא

שום היתומים

בית דין היורדים לנכסי יתומים למכרן להגבות לבעל חוב שמין את הקרקע ומכריזין שלשים יום רצופים זה אחר זה כל הרוצה ליקח יבא ויקח ואי בעו מכריזין ששים יום כל שני וחמישי והכי עדיף טפי ואע"ג דכי חשבת כל שני וחמישי שבששים יום מתחילת יום שני של הכרזה ראשונה לא משכחת להו אלא תמני סרי יומי מכל מקום הכי עדיף כיון דמשכא מלתא טובא ידעי ושמעי

ושום ההקדש

המקדיש שדה מקנה שהיא נפדית בדמים כמו שהיא שוה

בבוקר ובערב

בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים דאי איכא דבעי למזבן אמר להו לפועלים בשעת יציאתן ראו לי שדה פלונית אם היא יפה ובשעת הכנסת פועלים כששומע ההכרזה נזכר והולך ושואלן וכשהן מכריזין אומרים שדה פלונית שכך וכך סימניה וכך וכך מצריה כך היא עושה תבואה וכך שמאוה בית דין ואם מוכרים אותה לכתובת אשה אומרים הלוקח יקח על מנת שיתן המעות לכתובת אשה ואם מוכרים אותה בשביל בעל חוב אומרים על מנת שיתן המעות לבעל חוב משום דאיכא לוקח דניחא ליה ליקח כדי לפרוע לאשה דנסבא פורתא פורתא ואיכא דניחא ליה טפי לפרוע לבעל חוב שנוטל זוזים חסרים ושבורים שאין דרך סוחרים להקפיד בכך אע"ג דקיימא לן דאין בית דין נזקקים לנכסי יתומים למכרן והכא תנן שום היתומים וכו' דמשמע שבית דין מוכרים נכסי יתומים הא אמרינן דעל שלשה דברים בלבד בית דין נזקקים למכור בנכסי יתומים על בעל חוב נכרי שהיה אביהם חייב לו והיתה ריבית אוכלת בהן על כתובת אשה משום דאיכא רווחא ליתומים כשתגבה כתובתה דכל זמן שלא גבתה כתובתה יש לה מזונות מן היתומים גבתה כתובתה שוב אין לה מזונות ועל חוב שהודה אביהן בשעת מיתתו שיש לפלוני אצלו מנה או שנדוהו בית דין על חוב זה ומת בנדויו או שלא הגיע עדיין זמן פריעת החוב כשמתדלא עביד איניש דפרע בגו זמניה וכשבית דין נזקקים לנכסי יתומים על שלשה דברים הללו מעמידים להם אפוטרופוס ומוכרים בהכרזה כדתנן במתניתין והני מילי בקרקעות אבל במטלטלין השתא דקיימא לן מטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב הרי בעל חוב נשבע וגובה חובו מן המטלטלין ואין צריכין הכרזה שאין מכריזים לא על העבדים ולא על השטרות ולא על המטלטלין

ידירנה הנאה

על דעת רבים נדר שאין לו התרה שלא יחזירנה לעולם דשמא בערמה מגרש לה כדי שתגבה כתובתה מן ההקדש

קנוניא

ערמה

ר' יהושע אומר אינו צריך

לא פליגי ר' אליעזר ור' יהושע הכא אם אדם עושה קנוניא על ההקדש אי לא דבשכיב מרע תרווייהו מודו דבודאי לעולם אינו עושה קנוניא על ההקדש דאין אדם חוטא ולא לו ובבריא תרווייהו מודו דעושה קנוניא על ההקדשכי פליגי בשאלה ר' אליעזר סבר אין נשאלין על ההקדש אפילו אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש טעות הוא אפילו הכי אין חכם מתיר נדרו דסבר ר' אליעזר הקדש בטעות הוי הקדש ולפי שהמקדיש הזה אינו מוצא חכם שיתירנו לכך עושה קנוניא זו ור' יהושע סבר נשאלין על ההקדש וכי אמר לא לדעת כן נדרתי וטעיתי מתירין לו דהקדש שבטעות לא הוי הקדש הלכך אין צריך לידור הנאה דאי משום קנוניא עביד הוה מתשיל על נדריה ולא היה צריך לגרשה והלכה כר' יהושע

הערב לאשה בכתובתה

ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע כתובתה לא יפרע הערב הכתובה עד שידירנה הבעל תחילה שלא יוכל להחזיר אותה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבה מן הערב ופסק ההלכה בדין הערב בכתובה מפורש בסוף בבא בתרא

Erchin5: 6

חַיָּבֵי עֲרָכִים מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה — שֶׁנֶּאֱמַר: ,,לִרְצוֹנוֹ‘‘ כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד־שֶׁיֹּאמַר: ,,רוֹצֶה אֲנִי.“ וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים — כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד־שֶׁיֹּאמַר: ,,רוֹצֶה אֲנִי.“

We secure payment from those owing for arachin-vows. We do not secure payment from those owing chatas- or asham-offerings. We secure payment from those owing olah- and shelamim-offerings. Although it does not atone for him until he consents — as it says: voluntarily — we coerce him until he says, ‘I am willing.’ And so you say regarding bills of divorce for women — we coerce him until he says, ‘I am willing.’

Erchin6: 1

שׁוּם הַיְּתוֹמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ, שִׁשִּׁים יוֹם; וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, יַדִּיר הֲנָאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: אַף הֶעָרֵב לְאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, וְהָיָה בַעֲלָהּ מְגָרְשָׁהּ, יַדִּיר הֲנָאָה, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה קְנוּנְיָא עַל־נְכָסָיו שֶׁל־זֶה וְיַחֲזִיר אֶת־אִשְׁתּוֹ.

The appraised [property] of orphans [is pro-claimed for sale for] thirty days, and the appraised [property] of the Temple [for] sixty days; and they proclaim [it for sale] in the morning and in the evening. [If] one consecrated his property, and he was liable for his wife’s kesubah, R’ Eliezer says: When he divorces her, he must vow not to derive any benefit from her. R’ Yehoshua says: He need not [vow]. In a similar vein, Rabban Shimon ben Gamliel said: Also, [if there is] a guarantor to a woman’s kesubah, and her husband was divorcing her, he must vow not to derive any benefit from her, lest he conspire against this one’s property and take back his wife.

Suggestions