Erchin 4:4-5:1 - Mishna Yomit

משנה ד

שנים בנידר כיצד ילד שהעריך את הזקן נותן ערך זקן וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד וערכים בנערך כיצד איש שהעריך את האשה נותן ערך אשה ואשה שהעריכה את האיש נותנת ערך איש והערך בזמן הערך כיצד העריכו פחות מבן חמש ונעשה יותר על בן חמש פחות מבן עשרים ונעשה יותר על בן עשרים נותן כזמן הערך יום שלשים כלמטה ממנו שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה שנאמר (ויקרא כ"ז) ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר הרי אנו למדים בכולם משנת ששים מה שנת ששים כלמטה ממנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה להקל תלמוד לומר שנה שנה לגזרה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה ממנה אף שנה האמורה בשנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה בין להקל בין להחמיר רבי אלעזר אומר עד שיהיו יתרות על השנים חדש ויום אחד

ר' עובדיה מברטנורא

ילד

מבן עשרים ועד בן ששים דהוי ערכו חמשים שקלים

נותן כזמן הערך

דכתיב כערכך יקום אינו נותן אלא כזמן הערך

יום שלשים כלמטה

אם אמר ערך פלוני קטן עלי ואותו קטן היה באותו יום בן שלשים הוי כלמטה ולא אמר כלום דאין ערך לפחות מבן חודש דהכי כתיב ואם מבן חודש

מבן ששים שנה ומעלה

משמע ששלמה שנת ששים ואז הוא נדון כששים אבל בשנת ששים נדון כילד

הן אם עשינו

בתמיה כלומר וכי כן הוא אם עשינו שנת ששים כלמטה להחמיר דערך גדול יש לפחות מבן ששים חמשים סלע וליותר מבן ששים אינו אלא חמשה עשר

כלמטה ממנה להקל

דערך יותר על בן עשרים גדול הוא מפחות מבן עשרים וכן בבן חמש כדכתיבי בקראי

רבי אליעזר אומר

לעולם שנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה עד שתשלם כל השנה וחודש ויום אחד משנה האחרת דיליף גזירה שוה למעלה למעלה מבכור נאמר כאן מבן ששים שנה ומעלה ונאמר בבכור אדם פדויו מבן חודש ומעלה מה להלן חודש ויום אחד שאין בכור נפדה פחות מבן חודש ויום אחד אף כאן עד שיוסיף על ששים חודש ויום אחד ושנת חמש ושנת עשרים ילפינן בגזירה שוה שנה שנה משנת ששים כדיליף ת"ק לעיל ואין הלכה כר' אליעזר

————————

פרק ה

משנה א

האומר משקלי עלי נותן משקלו אם כסף כסף אם זהב זהב מעשה באמה של ירמטיה שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב משקל ידי עלי רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפקו ושוקל בשר חמור וגידין ועצמות ונותן לתוכה עד שתתמלא אמר ר' יוסי וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול

ר' עובדיה מברטנורא

האומר משקלי עלי כו' אם כסף כסף

אם פירש כסף נותן משקלו כסף ואם פירש זהב נותן משקלו זהב והא קמשמע לן דאם לא פירש אלא אמר סתם משקלי עלי פטר נפשיה בכל דהו ובלבד שיהיה דבר שכמותו רגיל להיות נשקל במקום ההוא ואפילו זפת ואפילו בצלים ורגילים אנשי המקום למכרם במשקל ואמר אחד מאנשי המקום ההוא משקלי עלי סתם ולא פירש הרי זה נותן משקלו זפת או בצלים ונפטר

ומעשה באמה של ירמטיה

מפרש בגמרא דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני ואם אדם חשוב הוא אע"ג דלא פירש אמדינן ליה לפי כבודו ומעשה נמי באמה של ירמטיה אשה ששמה כך שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב לפי שהיתה אמודה בעושר

משקל ידי עלי

היאך הוא שוקל ידו דאם רוצה מכביד ואם רוצה מיקל

ומכניסה עד מרפקו

קוד"ו בלע"ז משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובאותו זמן היו קורין יד לזרוע עד המרפק וכשמכניס היד לתוך חבית מלאה מים ישפכו מן המים שבחבית כפי מקום היד שהכניס בתוכה עד המרפק וחוזר ומכניס בחבית בשר וגידין ועצמות של חמור שמשקל בשר חמור כמשקל בשר אדם ויהא באותו בשר גידין ועצמות כפי מה שיש ביד שאין משקל עצמות וגידין שוה למשקל בשר ונותן לתוכה עד שתחזור ותתמלא כמו שהיתה דהשתא איכא נפח כשיעור ידו ושוקל הבשר והעצמות והגידים ההם והוא משקל ידו

האיך אפשר לכוין בשר כנגד בשר

שמא יש בבשר חמור שנותן לתוך החבית יותר גידים ועצמות ממה שיש ביד או פחות ונמצא שאין המשקל מכוון והלכה כרבי יוסי

Erchin4: 4

,,שָׁנִים בַּנִּדָּר.“ כֵּיצַד? יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת־הַזָּקֵן נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן; וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת־הַיֶּלֶד נוֹתֵן עֵרֶךְ יֶלֶד. ,,וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ.“ כֵּיצַד? אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת־הָאִשָּׁה נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה; וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת־הָאִישׁ נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ. ,,וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ.“ כֵּיצַד? הֶעֱרִיכוֹ פָּחוֹת מִבֶּן־חָמֵשׁ, וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן־חָמֵשׁ; פָּחוֹת מִבֶּן־עֶשְׂרִים וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן־עֶשְׂרִים — נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ. יוֹם שְׁלֹשִׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ; שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה; שֶׁנֶּאֱמַר: ,,וְאִם מִבֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם־זָכָר . . .“ הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים: מַה־שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה. הֵן? אִם עָשָׂה שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחֲמִיר, נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ,,שָׁנָה, שָׁנָה,“ לִגְזֵרָה שָׁוָה. מַה ,,שָׁנָה“ הָאֲמוּרָה בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף ,,שָׁנָה“ הָאֲמוּרָה בִּשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל־הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד.

‘The age [category depends] upon the subject of the vow.’ How so? A young man who vowed the erech of an old man gives the erech of an old man, and an old man who vowed the erech of a young man gives the erech of a young man. ‘The arachin [depends] upon the subject of the erech.’ How so? A man who vowed the erech of a woman gives the erech of a woman, and a woman who vowed the erech of a man gives the erech of a man. ‘The erech [depends] upon the time of the erech.’ How so? [If] he vowed someone’s erech when he was less than five years of age, and he [then] became older than five; [or] less than twenty years of age and he [then] became older than twenty — he gives according to the time of the erech. The thirtieth day [is judged] as below this age; the fifth year and the twentieth year [are judged] as below this age; as it is said: And if from sixty years of age and up, if a male . . . (Lev. 27:7). We derive all of them from the sixtieth year. Just as the sixtieth year [is judged] as below this age, so too, the fifth year and the twentieth year are [judged] as below this age. Is this [indeed] so? If [Scripture] made the sixtieth year as below it, to be stringent, shall we [then] make the fifth year and the twentieth year as below it, to be lenient? To teach [us this,] it is said, years, years, for a gezeirah shavah. Just as [the] years mentioned in [regard to] the sixtieth year are [judged] as below it, so too [the] years mentioned in [regard to] the fifth year and the twentieth year [are judged] as below it, whether to be lenient or to be stringent. R’ Elazar says: Until they are over the years [by] one month and a day.

Erchin5: 1

הָאוֹמֵר: ,,מִשְׁקָלִי עָלַי,“ נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ. אִם כֶּסֶף, כֶּסֶף; אִם זָהָב, זָהָב. מַעֲשֶׂה בְּאִמָּהּ שֶׁל־יִרְמַטְיָה, שֶׁאָמְרָה: ,,מִשְׁקַל בִּתִּי עָלַי,“ וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם וּשְׁקָלוּהָ, וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ זָהָב. ,,מִשְׁקַל יָדִי עָלַי“ — רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְמַלֵא חָבִית מַיִם וּמַכְנִיסָהּ עַד־מַרְפֵּקוֹ, וְשׁוֹקֵל בְּשַׂר חַמּוֹר, וְגִידִין, וַעֲצָמוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד־שֶׁתִּתְמַלֵא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי הֵיאָךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּנֶגֶד עֲצָמוֹת? אֶלָּא שָׁמִין אֶת־הַיָּד כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקוֹל.

[If] one says: ‘I take upon myself [to give] my weight,’ he gives his weight. If [he specified] silver, [he is required to give] silver; if [he specified] gold, [he is required to give] gold. [There was] an incident concerning the mother of Yirmatia, who said, ‘I take upon myself [to give] my daughter’s weight,’ and she went up to Jerusalem and they weighed her, and she gave her weight [in] gold. [If one says,] ‘I take upon myself [to give] the weight of my arm’ — R’ Yehudah says: He fills a cask [with] water and inserts [his arm] up to his elbow, and he takes donkey meat, sinews, and bones, and he adds to it until it fills up. R’ Yose said: Now how is it possible to determine precisely flesh against flesh and bones against bones? Rather, we estimate how much the arm is likely to weigh.

Suggestions