Erchin 4:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

אבל בקרבנות אינו כן הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי אם היה מצורע עני מביא קרבן עני עשיר מביא קרבן עשיר רבי אומר אומר אני אף בערכין כן וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני שאין העשיר חייב כלום אבל העשיר שאמר ערכי עלי ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר היה עני והעשיר או עשיר והעני נותן ערך עשיר רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר

ר' עובדיה מברטנורא

אומר אני אף בערכין כן

אילו מתרמי אף בערכין דומיא דקרבנות הוי כקרבנות דהא דאמרת דערכין אינן כקרבנות משום דלא דמו אהדדי דמפני מה עני שהעריך עשיר נותן ערך עני לפי השג יד לפי שאין העשיר חייב כלום ולא דמי למצורע וזה שאמר על העשיר לא נתכוין אלא לפי מדת שנותיו של עשיר שפחותים או יתרים על שנותיו שלו הלכך נדון בהשג יד אבל עשיר שאמר ערכי עלי דהוי חייב ערך שלם דומיא דמצורעעשירושמע העני ואמר מה שאמר זה על נותן ערך עשיר הכי גרסינן

היה עני והעשיר או עשיר והעני משלם ערך עשיר

היה עני והעשיר קודם נתינה משלם ערך עשיר אשר תשיג יד הנודר אמר רחמנא והרי ידו משגת עשיר והעני נמי תשיג יד הנודר כתיב והרי היתה משגת בעת שנדר

רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר

דכתיבואם מך הוא מערכך עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו ואין הלכה כרבי יהודה

——————————-

משנה ג

אבל בקרבנות אינו כן אפילו אביו מת והניח לו רבוא ספינתו בים ובאו בריבואות אין להקדש בהן כלום

ר' עובדיה מברטנורא

אפילו אביו מת

בשעה שנתחייב זה בקרבן היה אביו גוסס ונוטה למות ומת וירש ממנו רבוא קודם שהביא קרבנו אינו מביא אלא קרבן עני כמו שהיה בשעה שנתחייב בקרבן

ספינתו בים

לא שהיתה ספינתו טעונה מסחורות שלו ברבוא דא"כ עשיר הוא אלא שהיתה ספינתו מושכרת לאחרים בריבוא שכר והוא אין בידו אלא אותה ספינה ומשום שכרה לאו עשיר הוא דאין שכירות משתלמת אלא בסופה ונמצא שעכשיו עני הוא ומשום הספינה עצמה לאו עשיר הוא דהאי תנא סבר כמאן דאמר לקמן שאם היה המעריך חמר נותן לו הכהן חמורו ואינו נוטלו להקדש ואם היה אכר מניח לו צמד בקרו דהיא פרנסתו והכי נמי מניח לו ספינתו

Erchin4: 2

אֲבָל בְּקָרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן. הֲרֵי שֶׁאָמַר: ,,קָרְבָּנוֹ שֶׁל־מְצֹרָע זֶה עָלַי“ — אִם הָיָה מְצֹרָע עָנִי, מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי; עָשִׁיר, מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר. רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי אַף בָּעֲרָכִין כֵּן. וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת־ הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי? שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם. אֲבָל הֶעָשִׁיר שֶׁאָמַר: ,,עֶרְכִּי עָלַי“, ‘וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר: ,,מַה־שֶּׁאָמַר זֶה עָלַי“ — נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר, אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי — נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.

But with sacrificial offerings it is not so. Should one say, ‘I take upon myself [to give] the offering of this metzora’ — if the metzora was poor, he brings the offering of a poor man; [if he was] rich, he brings the offering of a rich man. Rabbi says: I say that even in the case of arachin it is so. For why is it that a poor man who vowed the erech of a rich man gives the erech of a poor man? Because the rich man is not at all obligated. But [if] the rich man said, ‘I take upon myself [to give] my erech,’ and the poor man overheard [him] and said, ‘I take upon myself [to give] what this man said’ — he gives the erech of a rich man. [If] he was poor and became rich, or [he was] rich and became poor — he gives the erech of a rich man. R’ Yehudah says: Even a poor man who became rich and then became poor again gives the erech of a rich man.

Erchin4: 3

אֲבָל בְּקָרְבָּנוֹת, אֵינוֹ כֵן. אֲפִילוּ אָבִיו מֵת וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא, סְפִינָתוֹ בַיָּם, וּבָאוּ בְרִבּוֹאוֹת, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם.

But with sacrificial offerings, it is not so. Even if his father died and left him ten thousand [zuz], [or] his ship was at sea, and they came with tens of thousands, the Temple treasury has no claim on them.

Suggestions