Erchin 2:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה ומוסיפין עד לעולם אין פוחתין משתי חצוצרות ומוסיפין עד לעולם אין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם והצלצל לבד

ר' עובדיה מברטנורא

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים

האי תנא סבר דכבשים של תמידין טעונים ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטתן, דומיא דפסח מצרים שהיה מקחו מבעשור ושחיטתו בארבעה עשר, דיליף מועדו האמור בתמידים תשמרו להקריב לי במועדו, ממועדו האמור בפסח את הפסח במועדו. הלכך, קודם יום חינוך ארבעה ימים מבקרין שמונה טלאים ונותנין בלשכת הטלאים, וביום חינוך נוטלים שנים לתמידין ונשארו שם ששה מבוקרים, ולאחר כן קודם הלילה מבקרים שנים ונותנים שם. ומשום דהנך ליתנהו אכתי בשעת נטילת השנים, לא חשיב להו. וכן לעולם נוטלין שנים ונותנים שנים. ואלו השנים שנותנים נוטלים אותם לחמישי של יום נתינתן

כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה

סימנא בעלמא נקט, דכי היכי דאי מקלעי שבת ושני ימים טובים של ראש השנה בהדי הדדי היה צריך להקדים ולבקר ההוא דשלישי בשבת מערב שבת, דהא לא מצי קודם היום לילך ולבקש טלה ולבקר, והויא לקיחה ארבעה ימים קודם שחיטה, הכי נמי לעולם בעינן ארבעה ימים קודם שחיטה

ומוסיפין עד לעולם

אם רצו להוסיף טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, מוסיפים כמו שירצו

משתי חצוצרות

כשתוקעין בחצוצרות אין פוחתים משתים

ומוסיפין עד לעולם

בגמרא מפרש עד מאה ועשרים. שנאמר ועמהם הכהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות

והצלצל לבד

צלצל אחד היה שם ולא יותר. דאמר קרא ואסף במצלתים להשמיע. ואע"ג דמצלתים כתיב לשון רבים, מפני שהן שתי חתיכות רחבות של מתכת שמכין זו על זו, ומיהו חדא עבידתא עביד, שאין אחד מהם מועיל בלא חברו, וחד גברא עביד בהו

————————

משנה ו

אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן ומוסיפין עד לעולם אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה רבי אליעזר בן יעקב אומר אין עולין למנין ואין עומדים על הדוכן אלא בארץ היו עומדין וראשיהן מבין רגלי הלוים וצוערי הלוים היו נקראין

ר' עובדיה מברטנורא

אין פוחתין משנים עשר לוים

תשעה לתשעה כנורות, ושנים לשתי נבלים, ואחד לצלצל

דוכן

כמין אצטבא שהלוים עומדים עליה

אין קטן נכנס

אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה, כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות

אלא בשעה שהלוים עומדים

על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהם

ולא היו

אותם קטנים אומרים בנבל וכנור, אלא בפה

כדי ליתן תבל

ליתן תבלין בנעימת הלוים. לפי שקול הקטנים דק וצלול ומתבל את קול הגדולים

לא עולין

אותן קטנים למנין שנים עשר לוים הצריכים לדוכן

ואין עולין

על האצטבא המוכנת לדוכן. אלא בארץ היו עומדים

וצוערי הלוים היו נקראים

שהיו מצערים את הלוים הגדולים, שאין יכולים לבסם ולהנעים קולם כמותם

Erchin2: 5

אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְבֻקָּרִין בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, כְּדֵי לְשַׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל־רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּמוֹסִיפִין עַד־לְעוֹלָם. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת, וּמוֹסִיפִין עַד־לְעוֹלָם. אֵין פּוֹחֲתִין מִתִּשְׁעָה כִנּוֹרוֹת, וּמוֹסִיפִין עַד־לְעוֹלָם, וְהַצִּלְצָל לְבַד.

We [keep] no less than six inspected lambs in the Chamber of the Lambs, sufficient for the Sabbath and for the two festive days of Rosh Hashanah. And we may add any number. We [take] no less than two trumpets, and we may add any number. We [take] no less than nine harps, and we may add any number, but there is only one cymbal.

Erchin2: 6

אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִים עַל־הַדּוּכָן, וּמוֹסִיפִין עַד־לְעוֹלָם. אֵין קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בַּשִּׁיר. וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר אֶלָּא בְּפֶה, כְּדֵי לִתֵּן תֶּבֶל בַּנְּעִימָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין עוֹלִין לְמִנְיָן, וְאֵין עוֹמְדִים עַל־הַדּוּכָן, אֶלָּא בָאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין, וְרָאשֵׁיהֶן מִבֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם, וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין.

We have no fewer than twelve Levites standing on the platform, and we may add any number. A minor may not enter the Temple Court for the service except when the Levites are standing in song. And they would not join in the song with lyre and harp but by mouth, in order to add harmony to the melody. R’ Eliezer ben Yaakov says: They do not count in the number, and they do not stand on the platform, but they would stand on the ground, with their heads between the legs of the Levites, and they were called the Levites’ tormentors.

Suggestions