Erchin 2:1-2 - Mishna Yomit

פרק ב

משנה א

אין בערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע כיצד נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע היה בידיו חמש סלעים רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת וחכמים אומרים נותן את כולם אין בערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על שבעה עשר אין בנגעים פחות משבוע אחד ולא יתר על שלשה שבועות

ר' עובדיה מברטנורא

אין בערכין פחות מסלע

אפילו עני שהעריך ואין ידו משגת אינו נדון בפחות מסלע, דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל הקודש, כל ערכין שאתה מעריך לא יהיו פחותים משקל

ולא יותר על חמשים

דזהו גדול שבערכים דכתיבי בפרשה

נתן סלע והעשיר

בן עשרים שערכו חמשים והיה עני ונתן סלע בערכו, דעני נידון בהשגת ידו, והעשיר, פטור

פחות מסלע

נתן פחות מסלע

והעשיר

נותן חמשים. דבנתינה קמייתא לא יצא ידי ערכו ועדיין ערכו עליו

היו בידיו חמש סלעים

עני בן עשרים שהעריך עצמו, והיו לו חמש סלעים

ר' מאיר אומר אינו נותן אל אחת

דסבר ר' מאיר או נותן כל החמשים שעליו או אינו נותן אלא שקל

וחכמים אומרים נותן כל מה שבידו

דקרא דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל, לפחות שבערכין הוא דאתא, שאפילו עני שבעניים לא יתן פחות. ומיהו היכא דאית ליה טפי יהיב, דכתיב על פי אשר תשיג. והלכה כחכמים

אין פתח בטועה פחות משבעה

איידי דאיירי באין בערכין פחות ולא יותר, תנא נמי לכל הנך דאית בהו אין פחות ולא יותר

פתח

תחלת נדות. שדין נדה דאורייתא הוא, אם התחילה וראתה היום, מונה ששה והוא. ראתה שנים, מונה חמשה והם. ראתה שלשה מונה ארבעה והם. [ואפילו] ראתה כל שבעה ופסקה לערב, טובלת ומשמשת. ומיום שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר יום, שאם ראתה בהן יום אחד או שנים שומרת יום כנגד יום וטובלת. ואם ראתה בהן שלשה רצופים, הויא זבה גדולה שטעונה שבעה נקיים וקרבן. ואם משכו ימי זיבה חודש או שנה, אינה חוזרת לתחלת נדות עד שתשב שבעה נקיים. וכשישבה שבעה נקיים וראתה, הויא תחלת נדה ומונה ששה והוא, וחוזרת לענינה ככל המפורש. ואם לא ראתה באותן אחד עשר יום שלשה רצופים, אינה זבה. וכשתראה אחריהן, בין שהיא רואה סמוך בין שהרחיקה ראייתה הוי תחלת נדה. ואפילו תראה שלשה רצופים, אינה מונה אלא ארבעה והם, שאין ימי זוב אלא אותן אחד עשר יום שבין סוף נדות זה לתחלת נדות הבא

אין פתח בטועה פחות משבעה

טועה היום ואינה יודעת אם בימי נדותה עומדת, או באותן אחד עשר יום של ימי זוב, אינה חוזרת לפתח נדותה בפחות משבעה נקיים ולא יותר על שבעה עשר נקיים. כיצד, טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי היום, ואינה יודעת אם בימי נדות היא וצריכה למנות ששה והוא, אם באותן אחד עשר יום של ימי זיבה ואינה צריכה לשמור, אלא יום כנגד יום, פתחה שבעה עשר, שאם לא תראה עד לאחר שבעה עשר יום לבד מיום זה, חוזרת לפתח נדותה. דאם יום זה שראתה תחלת ימי זיבה הוא, כיון שכלו אחד עשר שלמו ימי זיבה והרחיקה ראייתה שלא ראתה עד לאחר שבעה עשר ותחלת נדה היא. ואפילו אם תאמר שיום זה תחלת נדה הוא, אעפ"כ יצתה מימי הזוב לסוף יום שבעה עשר לבד מיום זה. אבל אם תראה יום שבעה עשר לא יצאה מן הספק אם יום נדה הוא או יום זיבה הוא, דיש לומר שמא יום זה שראתה תחלת ימי נדה הוה, ויום שבעה עשר שראתה בו, סוף אחד עשר שבין נדה לנדה הוא, או שמא יום ראשון מימי הזוב הוא, וכשכלו אחד עשר יצתה מימי הזוב, ויום שבעה עשר שראתה בו תחלת נדה היא. וכל שכן אם תראה קודם יום שבעה עשר, שלא יצאה מן הספק. וכל זמן שתהא בספיקה זו, מקולקלת היא, שלעולם נחמיר עליה מספק. שכשתראה יום אחד, נאמר תחלת נדה היא וצריכה ששה והוא. וכשתראה שלשה רצופים, נאמר ימי זוב הן וצריכה שבעה נקיים וקרבן. אבל לאחר שבעה עשר אין להחמיר, דודאי תחלת נדה היא, ואפילו תראה שלשה ימים רצופים תמנה ארבעה והם וטובלת וטהורה

אין בנגעים פחות משבוע אחד

להסגר. דיש בנגעי אדם שנבררים לשבוע אחד אם לטהר אם לחלוט

ולא יותר על שלשה שבועות

נגעי בתים. דתניא בתורת כהנים, מנין שאם עמד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני שחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי, תלמוד לומר ובא הכהן ואם בא יבא כו'

————————

משנה ב

אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יתר על שמנה שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלשה לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה ולא יתר על אחד עשר קטן נמול אין פחות משמונה ולא יתר על שנים עשר

ר' עובדיה מברטנורא

אין פוחתים מארבעה חדשים מעוברות

של שלשה /שלשים/ יום לשנה. דלא עבדינן טפי משמונה חסרים. אבל שמונה חסרים עבדינן

ולא נראה יותר על שמונה

כלומר, ולא נראה לחכמים לעבר בשנה יותר על שמונה חדשים. שחדשה של לבנה כ"ט יום וחצי, ושתי ידות שעה, ושבעים ושלש חלקים, הרי לשני חדשים נ"ט ימים, חודש אחד מעשרים ותשעה, וחודש אחד משלשים יום. חודש של עשרים ותשעה הוא חסר, וחודש של שלשים קרוי מלא או מעובר. ובדין היה שיהיו כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר, אלא מפני יתירות השתי ידות שעה ושבעים ושלש חלקים שיש בכל חודש וחודש, צריכים פעמים לעשות שמונה חדשים מחדשי השנה מלאים וארבעה חסרים, פעמים שמונה חסרים וארבעה מלאים

אין פחות משנים

ליום שני לאפייתן

ולא יותר על שלשה

ויום שלישי לאפייתן נאכלין, ותו לא. כיצד, חל יום טוב של עצרת באחד בשבת, נאפות בערב שבת, שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יום טוב, ונאכלות ביום טוב לאחר תנופתן, דהיינו ליום שלישי. וכשחל עצרת בשאר ימי שבוע, נאפות בערב יום טוב ונאכלות ביו"ט שהוא שני לאפייתן

לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה

שהוא נאפה בערב שבת ונאכל לשבת אחרת שהוא יום תשיעי לאפייתו. חלו שני ימים טובים של ראש השנה להיות בחמישי בשבת וששי בשבת, אופין לחם הפנים ברביעי בשבת, ומסדרים אותו על השלחן בשבת, ונאכל לשבת שניה שהוא יום אחד עשר לאפייתו

ולא יתר על שנים עשר

כיצד, נולד בין השמשות של ערב שבת, אינו נמול בשבת, דשמא תשיעי הוא. דבין השמשות ספק יום ספק לילה, ואם יום הוא נמצא שבת יום תשיעי, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. ואם חלו שני ימים טובים של ראש השנה אחר אותה שבת, אינו נמול עד יום שלישי שהוא שנים עשר ללידתו

Erchin2: 1

אֵין בָּעֲרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל־ חֲמִשִּׁים סֶלַע. כֵּיצַד? נָתַן סֶלַע וְהֶעֱשִׁיר, אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם; פָּחוֹת מִסֶּלַע, וְהֶעֱשִׁיר, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. הָיָה בְיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא אַחַת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נוֹתֵן אֶת־כֻּלָּם. אֵין בָּעֲרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל־חֲמִשִּׁים סֶלַע. אֵין פֶּתַח בְּטוֹעָה פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה, וְלֹא יָתֵר עַל־שִׁבְעָה עָשָׂר. אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד, וְלֹא יָתֵר עַל־שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת.

There is no erech [which is] less than a sela, nor more than fifty selaim. How so? [If] he gave a sela and then became wealthy, he gives nothing; [if he gave] less than a sela, and then became wealthy, he must give fifty selaim. [If] he had in his hands five selaim, R’ Meir says: He need only give one. But the Sages say: He must give them all. There is no erech less than a sela, nor more than fifty selaim. There is no [returning to the] beginning [of the niddah cycle] for one who erred [in her calculation] in less than seven [days] nor [in] more than seventeen [days]. There is no [confinement of] negaim for less than one week, nor for more than three weeks.

Erchin2: 2

אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הַמְעֻבָּרִים בַּשָּׁנָה, וְלֹא נִרְאֶה יָתֵר עַל־שְׁמֹנָה. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וְלֹא יָתֵר עַל־שְׁלֹשָׁה. לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל אֵין פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה, וְלֹא יָתֵר עַל־אַחַד עָשָׂר. קָטָן נִמּוֹל אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמֹנָה, וְלֹא יָתֵר עַל־שְׁנֵים עָשָׂר.

We do not make less than four intercalated months in a year, and it does not appear [correct to make] more than eight. The Two Loaves are eaten not less than two [days after baking], nor more than three [days afterwards]. The Panim Breads are eaten not less than nine [days after baking], nor more than eleven [days afterwards]. An infant is circumcised not less than eight [days old], nor more than twelve.

Suggestions