Erchin 1:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך רבי חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין אבל אינו נידר מפני שאין דמיו קצובין רבי יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב בתשלומין

ר' עובדיה מברטנורא

הגוסס

לא נידר, דלאו בר דמים הוא, דלמיתה הוא עומד

ולא נערך

דכתיב והעמידו והעריכו, והאי לאו בר העמדה והערכה הוא

והיוצא ליהרג

שנגמר דינו בבית דין של ישראל. אבל יוצא ליהרג על פי המלכות, לא שנא מלכות ישראל, ולא שנא מלכות של נכרים, דברי הכל מעריך ונערך

לא נידר

דלאו בר דמים הוא

ולא נערך

דכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה. ור' חנינא בן עקביא דאמר נערך, מוקי להאי קרא דכל חרם אשר יחרם לדרשא אחריתי

ר' יוסי אומר כו’

ר' יוסי ותנא קמא לא פליגי בנודר ומעריך ומקדיש. כי פליגי באם הזיק. תנא קמא סבר, אם הזיק פטור מן התשלומים. ואע"פ שהמזיק חייב בתשלומין מן התורה, מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, אלא כמלוה על פה, ומלוה על פה אינו גובה מן היורשים. ורבי יוסי סבר, מלוה הכתובה בתורה, כמלוה הכתובה בשטר דמיא וגובה מן היורשים. והלכה כתנא קמא. אבל לאחר שתקנו דמלוה על פה גובה מן היורשים, בית דין גובין מממונו ומשלמים מה שהזיק

—————————

משנה ד

האשה שהיא יוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנייה

ר' עובדיה מברטנורא

אין ממתינין לה עד שתלד

דמהו דתימא ולדות ממונא דבעל הן כדכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה, ולא נפסדינהו מיניה קמשמע לן דכתיב ומתו גם שניהם, גם לרבות את הולד

ישבה על המשבר

מקום מושב האשה היולדת קרוי משבר

ממתינין לה עד שתלד

דכיון דנעקר לצאת, גופא אחרינא הוא ואינו כגוף אמו

נהנין בשערה

לאו שערה ממש קאמר, אלא פאה שהיתה לה משער אשה אחרת קשורה לשערה. ודוקא כשאמרה תנו אותה לבתי או לפלונית, דכיון דאמרה תנו גליא דעתה דלא ניחא לה דתהוי כגופה לאתסורי, וכנטולה מחיים דמיא. אבל בענין אחר אסור, שנויי המת אסורים בהנאה

בהמה שנהרגה אסורה בהנאה

אפילו שערה

Erchin1: 3

הַגּוֹסֵס, וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג, לֹא נִדָּר וְלֹא נֶעֱרָךְ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: נֶעֱרָךְ, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין; אֲבָל אֵינוֹ נִדָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דָּמָיו קְצוּבִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נוֹדֵר, וּמַעֲרִיךְ, וּמַקְדִּישׁ; וְאִם הִזִּיק, חַיָּב בַּתַּשְׁלוּמִין.

A moribund person, and the one being taken out to |hsp|be executed, cannot have [his] worth vowed or be the subject of an erech-vow. R’ Chanina ben Akavya says: He may be the subject of an erech-vow, because its price is fixed; but his worth may not be vowed, because its price is not fixed. R’ Yose says: He may vow [someone’s worth], declare an erech-vow, and consecrate; and if he damages, he is obligated to make restitution.

Erchin1: 4

הָאִשָׁה שֶׁהִיא יוֹצְאָה לֵהָרֵג, אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר, מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה, נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה, אֲסוּרָה בַהֲנָיָה.

[If] a woman is being taken out to be executed, we do not wait for her to give birth. [If] she sat upon the birthstool, we must wait for her to give birth. [If] a woman was executed, we may benefit from her hair. [If] an animal was put to death, any benefit from it is forbidden.

Suggestions