Bechoros 9:7-8 - Mishna Yomit

משנה ז

כיצד מעשרן כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת ומונה בשבט אחד שנים שלשה ארבע' חמשה ששה שבעה שמונה תשעה והיוצא עשירי סוקרו בסקרא ואומר הרי זה מעשר לא סקרו בסקרא ולא מנאם בשבט או שמנאם רבוצים או עומדים הרי אלו מעושרים היה לו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל אחד אין זה מעשר רבי יוסי ברבי יהודה אומר הרי זה מעשר קפץ אחד מן המנויין לתוכן הרי אלו פטורים מן המעושרים לתוכן כולן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים

ר' עובדיה מברטנורא

לדיר

מקום מוקף אבנים או קנים שמכניסים בו הצאן

היה לו מאה ונטל עשרה

בלא שום מנין

או עשרה ונטל אחד

בלא מנין

אין זה מעשר

דכתיב העשירי יהיה קודש, ואין זה עשירי

רבי יוסי בר' יהודה אומר הרי זה מעשר

דסבר רבי יוסי כשם שתרומה גדולה ותרומת מעשר ניטלים באומד ובמחשבה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה הויא תרומה, כך מעשר ניטל באומד ובמחשבה, דמעשר תרומה קרייה רחמנא, דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ניטל במחשבה אף מעשר בהמה ניטל במחשבה. ואין הלכה כר' יוסי

קפץ אחד מן המנויין

שמנה עשרה שיצאו מן הפתח ונטל העשירי ונפטרו התשעה, וקפץ אחד מן התשעה לתוך הדיר. כל אותן שבדיר פטורים, אם אינו ניכר איזה הוא. דשמא זה יצא עשירי והוא אינו ראוי לכך שכבר נפטר. אי נמי כל אחד מהן ספק אם הוא מנוי כבר ונפטר, וכל ספיקא לאו בר עישורי הוא

מן המעושרים

מן העשיריים שכבר קדשו, קפץ אחד לתוך הדיר, הוו כולהו ספק מעשר וירעו עד שיסתאבו, דכל זמן שהן תמימים אסור לשוחטן בחוץ. ולאחר שיסתאבו יאכלו במומן לבעלים

——————————————-

משנה ח

יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים שנים מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין יצאו תשיעי ועשירי כאחת תשיעי ועשירי מקולקלין קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה דברי רבי מאיר אמר רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודש זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין אחד עשר מקודש

ר' עובדיה מברטנורא

הכי גרסינן יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים שנים. מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקלין

יצאו שנים כאחד זה אצל זה ברוחב הפתח ומנה אותן זוג אחד, מונה כולן שנים שנים זוג זוג, והזוג העשירי קדוש בקדושת מעשר. וה"ה אם מנאן שלשה או ארבעה

מנאן אחד

לשנים הראשונים שיצאו מנה אחד, ולשלישי שני ולרביעי שלישי

תשיעי ועשירי מקולקלים

לפי שהתשיעי בחשבונו הוא עשירי באמת, ועשירי בחשבונו הוא אחד עשר, ומשום הכי הוו מקולקלים וירעו עד שיסתאבו. ולא דמו לקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, דעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים, דהתם נפק אחד אחד וכי מטי עשירי וקרייה תשיעי ולאחד עשר קרא עשירי מבריר לכולי עלמא שהתשיעי לחשבונו הוא עשירי לבהמות, והעשירי אחד עשר, ואיהו הוא דשינה וטעה, הלכך העשירי מעשר גמור, והאחד עשר קרב שלמים מגזירת מלך, כדמפרש לקמן. אבל הכא דיצאו שנים בתחלה ביחד ולא מבריר עשירי שהוא קורא תשיעי דלהוי עשירי, לאו מעשר גמור הוא מאליו, וכדאמר איהו נמי לא הוי, הלכך מקולקלים

שלשתן מקודשים

דכתיב וכל מעשר בקר, לרבות תשעה ואחד עשר. יכול שאני מרבה אף שמיני ושביעי, אמרת, הואיל והוא קדוש וטעותו מקודשת, מה הוא אינו קדוש אלא בסמוך לו, כלומר העשירי עצמו הסמוך אצל גופו, אף טעותו אינה מקודשת אלא בסמוך לעשירי דהיינו תשיעי מלפניו ואחד עשר מאחריו

וכי יש תמורה עושה תמורה

סבר ר' יהודה דהאי אחד עשר הוי תמורה, דהאי דקרייה עשירי כמאן דאמר תהא תחת העשירי דמי, ואין תמורה עושה תמורה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו

אמרו משום רבי מאיר

אינה תמורה. אין האחד עשר תמורת העשירי. שאם היה תמורה לא היה קרב, דתמורת מעשר אינה קריבה, דכתיב לא תפדה קודש הם, הם קריבין ולא תמורתן, ובבכור כתיב, וילפינן מעשר מיניה. והלכה שאין האחד עשר עושה תמורה

כל שלא נעקר שם עשירי ממנו

דכל היכא דקרא לעשירי עשירי, תו לא מקדיש אחד עשר במאי דקרי ליה עשירי

—————————

Bechoros9: 7

כֵּיצַד מְעַשְּׂרָן? כּוֹנְסָן לְדִיר, וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאַחַת. וּמוֹנֶה בְשֵׁבֶט: ,,אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה” — וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי סוֹקְרוֹ בְסִקְרָא, וְאוֹמֵר: ,,הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר”. לֹא סְקָרוֹ בְסִקְרָא, וְלֹא מְנָאָם בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָם רְבוּצִים, אוֹ עוֹמְדִים — הֲרֵי אֵלּוּ מְעֻשָּׂרִים. הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה, עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד — אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. מִן הַמְעֻשָּׂרִים לְתוֹכָן — כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים.

How does one separate maaser from them? He gathers them into a pen, and makes a small opening for them, so that two cannot exit at once. He [then] counts with a rod: “One, two, three, four, five, six, seven, eight, nine” —- and the [animal] which exits tenth he marks with a red dye, and pronounces: “This one is maaser.” [If] he did not mark it with red dye, or if he did not count them with a rod, or he counted them when they were crouching or standing, they are [nevertheless] counted for maaser. [If] he owned one hundred and took ten, [or he owned] ten and took one, it is not maaser. R’ Yose the son of R’ Yehudah says: This is maaser. [If] one of the counted jumped back into their midst, they are exempt. [If one of the] animals designated as maaser [jumped] into their midst, they must all be left to pasture until they develop blemishes, and may be eaten in their blemished [state] by their owners.

Bechoros9: 8

יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד — מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנַיִם. מְנָאָן אֶחָד — תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאַחַת — תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. קָרָא לַתְּשִׁיעִי ,,עֲשִׂירִי”, וְלָעֲשִׂירִי ,,תְּשִׁיעִי”, וּלְאַחַד עָשָׂר ,,עֲשִׂירִי” — שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁין: הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר, וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים וְעוֹשֶׂה תְמוּרָה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה? אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אִלּוּ הָיָה תְמוּרָה, לֹא הָיָה קָרֵב. קָרָא לַתְּשִׁיעִי ,,עֲשִׂירִי”, וְלָעֲשִׂירִי ,,עֲשִׂירִי”, וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי — אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ — אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ.

[If] two [animals] exited together, he counts them two by two. [If] he counted them as one, the ninth and tenth are ruined. [If] the ninth and tenth exited together, the ninth and tenth are ruined. [If] he called the ninth [animal] “tenth,” and the tenth one “ninth,” and the eleventh one “tenth,” [all] three of them are consecrated: The ninth may be eaten in its blemished [state], the tenth is maaser, and the eleventh is brought as a shelamim-offering and it can produce a temurah; [these are] the words of R’ Meir. Said R’ Yehudah: Can a temurah produce a temurah? They said in the name of R’ Meir: If it were a temurah, it would not be offered. [If] he called the ninth [one] “tenth,” the tenth [one] “tenth,” and the eleventh [one] “tenth,” the eleventh is not consecrated. This is the rule: As long as the designation “tenth” has not been uprooted from it, the eleventh one is not consecrated.

Suggestions