משנה ז
כיצד מעשרן כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת ומונה בשבט אחד שנים שלשה ארבע' חמשה ששה שבעה שמונה תשעה והיוצא עשירי סוקרו בסקרא ואומר הרי זה מעשר לא סקרו בסקרא ולא מנאם בשבט או שמנאם רבוצים או עומדים הרי אלו מעושרים היה לו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל אחד אין זה מעשר רבי יוסי ברבי יהודה אומר הרי זה מעשר קפץ אחד מן המנויין לתוכן הרי אלו פטורים מן המעושרים לתוכן כולן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים
ר' עובדיה מברטנורא
לדיר
מקום מוקף אבנים או קנים שמכניסים בו הצאן
היה לו מאה ונטל עשרה
בלא שום מנין
או עשרה ונטל אחד
בלא מנין
אין זה מעשר
דכתיב העשירי יהיה קודש, ואין זה עשירי
רבי יוסי בר' יהודה אומר הרי זה מעשר
דסבר רבי יוסי כשם שתרומה גדולה ותרומת מעשר ניטלים באומד ובמחשבה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה הויא תרומה, כך מעשר ניטל באומד ובמחשבה, דמעשר תרומה קרייה רחמנא, דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ניטל במחשבה אף מעשר בהמה ניטל במחשבה. ואין הלכה כר' יוסי
קפץ אחד מן המנויין
שמנה עשרה שיצאו מן הפתח ונטל העשירי ונפטרו התשעה, וקפץ אחד מן התשעה לתוך הדיר. כל אותן שבדיר פטורים, אם אינו ניכר איזה הוא. דשמא זה יצא עשירי והוא אינו ראוי לכך שכבר נפטר. אי נמי כל אחד מהן ספק אם הוא מנוי כבר ונפטר, וכל ספיקא לאו בר עישורי הוא
מן המעושרים
מן העשיריים שכבר קדשו, קפץ אחד לתוך הדיר, הוו כולהו ספק מעשר וירעו עד שיסתאבו, דכל זמן שהן תמימים אסור לשוחטן בחוץ. ולאחר שיסתאבו יאכלו במומן לבעלים
——————————————-
משנה ח
יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים שנים מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין יצאו תשיעי ועשירי כאחת תשיעי ועשירי מקולקלין קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה דברי רבי מאיר אמר רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודש זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין אחד עשר מקודש
ר' עובדיה מברטנורא
הכי גרסינן יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים שנים. מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקלין
יצאו שנים כאחד זה אצל זה ברוחב הפתח ומנה אותן זוג אחד, מונה כולן שנים שנים זוג זוג, והזוג העשירי קדוש בקדושת מעשר. וה"ה אם מנאן שלשה או ארבעה
מנאן אחד
לשנים הראשונים שיצאו מנה אחד, ולשלישי שני ולרביעי שלישי
תשיעי ועשירי מקולקלים
לפי שהתשיעי בחשבונו הוא עשירי באמת, ועשירי בחשבונו הוא אחד עשר, ומשום הכי הוו מקולקלים וירעו עד שיסתאבו. ולא דמו לקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, דעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים, דהתם נפק אחד אחד וכי מטי עשירי וקרייה תשיעי ולאחד עשר קרא עשירי מבריר לכולי עלמא שהתשיעי לחשבונו הוא עשירי לבהמות, והעשירי אחד עשר, ואיהו הוא דשינה וטעה, הלכך העשירי מעשר גמור, והאחד עשר קרב שלמים מגזירת מלך, כדמפרש לקמן. אבל הכא דיצאו שנים בתחלה ביחד ולא מבריר עשירי שהוא קורא תשיעי דלהוי עשירי, לאו מעשר גמור הוא מאליו, וכדאמר איהו נמי לא הוי, הלכך מקולקלים
שלשתן מקודשים
דכתיב וכל מעשר בקר, לרבות תשעה ואחד עשר. יכול שאני מרבה אף שמיני ושביעי, אמרת, הואיל והוא קדוש וטעותו מקודשת, מה הוא אינו קדוש אלא בסמוך לו, כלומר העשירי עצמו הסמוך אצל גופו, אף טעותו אינה מקודשת אלא בסמוך לעשירי דהיינו תשיעי מלפניו ואחד עשר מאחריו
וכי יש תמורה עושה תמורה
סבר ר' יהודה דהאי אחד עשר הוי תמורה, דהאי דקרייה עשירי כמאן דאמר תהא תחת העשירי דמי, ואין תמורה עושה תמורה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו
אמרו משום רבי מאיר
אינה תמורה. אין האחד עשר תמורת העשירי. שאם היה תמורה לא היה קרב, דתמורת מעשר אינה קריבה, דכתיב לא תפדה קודש הם, הם קריבין ולא תמורתן, ובבכור כתיב, וילפינן מעשר מיניה. והלכה שאין האחד עשר עושה תמורה
כל שלא נעקר שם עשירי ממנו
דכל היכא דקרא לעשירי עשירי, תו לא מקדיש אחד עשר במאי דקרי ליה עשירי
—————————