Bechoros 9:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

שלש גרנות למעשר בהמה בפרס הפסח בפרס העצרת בפרס החג דברי רבי עקיבא בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר באחד בסיון בעשרים ותשעה באב רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן באחד בסיון בעשרים ותשעה באלול ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול רבי מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה בן עזאי אומר האלוליין מתעשרין בפני עצמן

ר' עובדיה מברטנורא

שלש גרנות למעשר בהמה

בשלשה פרקים בשנה הבהמות מתעשרות. ולשון גרנות, כתבואת גורן שהיא טבולה למעשר ואין אוכלים ממנו עד שיעשרו, כך בשלשה פרקים הללו אין אוכלים מן הבהמות ולא מוכרים מהן עד שיעשרו אותן

פרוס הפסח

ט"ו יום קודם הפסח דהיינו יום אחרון של אדר. ולשון פרוס, פלגא, חצי הזמן ששואלין בהלכות הפסח, דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום. וכן פרוס עצרת ט"ו יום קודם. וכן פרוס החג דהיינו יום אחרון של אלול. וקבעו הנך תלתא זמני שיהיו קובעות למעשר בהמה, כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, דאע"ג דתנן במתניתין שעד שלא הגיע זמן הגורן מותר למכור ולשחוט, דגורן הוא הקובע למעשר, אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד שמעשרין, דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר בו כלום, כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מקריב מעשר ואוכלו שלמים, ואם לא היו מעשרים בשלשה פרקים הללו היו הרבה נמנעים למכור לפי שלא עישרו, ולא היו בהמות מצויות לעולי רגלים:

בן עזאי אומר בתשעה ועשרים באדר

דהיינו ט"ו ימים קודם הפסח. אלא דר"ע סבר אדר הסמוך לניסן פעמים חסר פעמים מלא, וט"ו יום קודם הפסח פעמים מתחילים בתשעה ועשרים באדר פעמים בשלשים באדר, הלכך לא קבע ליה זמן. ובן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, ותחלת פרוס הפסח הוי לעולם בכ"ט באדר

באחד בסיון

מתוך שמיעוט בהמות יולדות מניסן ועד עצרת, אי מקדים ומעשר להו ט"ו יום קודם עצרת כולן יהיו נאכלין קודם עצרת ולא תהא בהמה מצויה לעולי רגלים

בעשרים ותשעה באב

בן עזאי לטעמיה, דאמר לקמן האלוליין מתעשרין בפני עצמן ואין מצטרפין עם אותן שנולדו קודם אלול, דשמא באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה והוו להו חדש וישן ומספקא ליה אימת הוי ראש השנה, או אלול או תשרי, הלכך לא קבע זמן גרנן של קייטי בכ"ט באלול דלא ליתי לצרופי הנולדים באלול בהדייהו

באחד בניסן

סברי כרשב"ג דאמר שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ב' שבתות, והיינו נמי בהלכות הפסח דמעשרינן לבהמות כי היכי דליתחזו ברגל

באחד בסיון

כדאמרן טעמא דבן עזאי, לפי שמיעוט בהמות יולדות מניסן ועד עצרת

ולא אמרו באחד בתשרי

ואע"ג דהוא יום שתי שבתות

מפני שהוא יום טוב

חדא ועוד קאמר, חדא משום דבעי הכירא בחדש וישן, דאחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר, ואע"ג דלא אתי לצרופי דתשרי בהדייהו דהא אכתי לא נולד שום טלה היום, ואי נולד מחוסר זמן הוא, אפ"ה לא מעשרינן ההוא יומא משום דבעינן למעבד הכירא בין חדש לישן דלידעו אינשי דלא ליצטרפו החדש עם הישן. ועוד, מפני שהוא יום טוב, משום סקרתא צבע אדום שצובע בו העשירי כדי שיהא ניכר, ואסור לצבוע ביום טוב

האלוליין מתעשרין בפני עצמן

כדפרישנא לעיל דמספקא ליה אי הוי ראש השנה למעשר בהמה אחד באלול או אחד בתשרי, הלכך אין מתעשרין האלוליין עם הנולדים מתשרי ואילך, משום דלא לצטרפו ישן בחדש

——————————————-

משנה ו

כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול הרי אלו מצטרפין חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אינן מצטרפין חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין אם כן למה נאמר שלש גרנות למעשר בהמה שעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט הגיע הגורן לא ישחוט ואם שחט פטור

ר' עובדיה מברטנורא

כל הנולדים

הך סתמא כר' אליעזר ור' שמעון

חמשה לפני ראש השנה

אגב דבעי למתני חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן מצטרפין, תנא נמי האי

לא ישחוט

שהגורן קבעו למעשר מדרבנן

ואם שחט פטור

ובהמה שריא באכילה. דלא אשכחן בטבל דמעשר בהמה לא לאו ולא מיתה

Bechoros9: 5

שָׁלֹשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה: בִּפְרֹס הַפֶּסַח, בִּפְרֹס הָעֲצֶרֶת, בִּפְרֹס הֶחָג; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַאֲדָר, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְאָב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. וְלָמָּה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְאֶחָד בְּתִשְׁרֵי? מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב; לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן.

There are three designated dates for the maaser of animals: fifteen days before Pesach, fifteen days before Shavuos, [and] fifteen days before Succos; these are the words of R’ Akiva. Ben Azzai says: [The three periods are] on the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, on the twenty-ninth of Av. R’ Eliezer and R’ Shimon say: [The three periods are] the first of Nissan, the first of Sivan, and the twenty-ninth of Elul. Why did they say the twenty-ninth [of Elul], instead of saying the first of Tishrei? Because it is a holiday and it is impossible to separate maaser on a holiday; they therefore advanced it to the twenty-ninth of Elul. R’ Meir says: The first of Elul is the beginning of the year for the maaser of animals. Ben Azzai says: Those born in Elul are tithed by themselves.

Bechoros9: 6

כָּל הַנּוֹלָדִים מֵאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֵינָן מִצְטָרְפִין; חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגֹּרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגֹּרֶן, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שָׁלֹשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה? שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגֹּרֶן, מֻתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט; הִגִּיעַ הַגֹּרֶן, לֹא יִשְׁחֹט; וְאִם שָׁחַט, פָּטוּר.

All [animals] born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul combine [for maaser]. Five [that were born] before Rosh Hashanah and five [that were born] after Rosh Hashanah do not combine; five before the designated day and five after the designated day do combine. If so, with regard to what is it stated [that] there are three designated dates for the maaser of animals? That until the designated day arrives, one may sell or slaughter; [but] once the designated day arrives, he may no longer slaughter; however, if he did slaughter, he is exempt.

Suggestions