Bechoros 8:5-6

משנה ה


שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים זה נותן חמש סלעים לכהן וזה נותן חמש סלעים לכהן מת אחד מהן בתוך שלשים יום אם לכהן אחד נתנו יחזיר להן חמש סלעים אם לשני כהנים נתנו אינן יכולין להוציא מידם זכר ונקבה האבות פטורין והבן חייב לפדות את עצמו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום


 


ר' עובדיה מברטנורא 


מת אחד


מן הולדות


 


יחזיר להם חמש סלעים


ויחלוקו שני האבות. והני מילי כשכתב אחד מהן הרשאה לחברו, אבל אם לא כתב אחד מהן הרשאה לחברו, כי אזיל חד מינייהו לגבי כהן דחי ליה לומר בנך החי, וכי אזיל אידך דחי ליה לומר בנך החי


 


זכר ונקבה האבות פטורים


דכל חד וחד אמר ליה לכהן הנקבה שלי היא


 


והבן חייב לפדות את עצמו


דמכל מקום בכור הוא


 


שתי נקבות וזכר


יש לומר האחת ילדה נקבה והאחרת זכר ונקבה והנקבה יצאה תחלה, הלכך אין כאן לכהן כלום. וכן שני זכרים ושני נקבות


 


——————————————


משנה ו


אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים וילדו שני זכרים זה שלא בכרה אשתו נותן חמש סלעים לכהן זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום מת הבן בתוך שלשים יום אף על פי שנתן לכהן יחזיר לו חמש סלעים לאחר שלשים יום אף על פי שלא נתן יתן מת ביום שלשים כיום שלפניו רבי עקיבא אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן  מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיביא ראיה שלא נפדה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם את בנו רבי יהודה אומר בנו קודמו שמצותו על אביו ומצות בנו עליו


ר' עובדיה מברטנורא 


אחת בכרה ואחת שלא בכרה וכו'. אין כאן לכהן כלום


דיש לומר המבכרת ילדה הנקבה


 


מת הבן בתוך שלשים יום


אבכורות ודאין דעלמא קאי


 


יחזיר


דנפל הוה. ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים יום


 


מת ביום שלשים כיום שלפניו


ואע"פ שנתן לו יחזיר. דגמרינן חודש חודש ממדבר, כתיב הכא ופדוייו מבן חודש תפדה, וכתיב במדבר פקוד כל בכור זכר מבן חודש ומעלה, דמשמע לאחר שלשים


 


רבי עקיבא אומר אם נתן לא יטול


מספקא ליה לר"ע מדאיצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין, ולא גמרינן ממדבר, הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים, הלכך אם נתן לא יטול. ואם לא נתן לא יתן, דהמוציא מחבירו עליו הראיה. והלכה כחכמים


 


בחזקת שלא נפדה


דלא עביד איניש דפריק תוך שלשים


 


לאחר שלשים בחזקת שנפדה


דכהן


 


הוא קודם לבנו


הכל מודים כל היכא דלית ליה אלא חמש סלעים הוא קודם את בנו, דמצוה דידיה עדיף. כי פליגי דאיכא חמש סלעים ממשעבדי וחמש בני חורי, ר' יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא, וחמש סלעים דידיה דאחייב בהו אבוה אזיל כהן וטריף ממשעבדי, שהרי שעבודו של כהן קדים. והיינו דקאמר שמצותו על אביו, כלומר שמאביו נשתעבדו הנכסים. ובהני חמש בני חורי פריק לבריה מיד, דאי יהיב בני חורי משום פדיון דידיה, תו לא מפריק בנו, דשמא שעבוד הלקוחות קודם ללידת בנו. ורבנן סברי מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, ואי יהיב בני חורי בשביל בנו תו לא מפריק איהו, דכהן לא מצי טריף מלקוחות, הלכך מצוה דידיה עדיף. והלכה כחכמים


Bechoros8: 5
שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים — זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אַחַד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם — אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ, יַחֲזִיר לָהֶן חָמֵשׁ סְלָעִים; אִם לִשְׁנֵי כֹהֲנִים נָתְנוּ, אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם.  זָכָר וּנְקֵבָה — הָאָבוֹת פְּטוּרִין וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
[If] two wives of two men, [neither of] whom had previously given birth, now gave birth to two males, each one must give five selaim to a Kohen. [If] one of them died within thirty days —- if they [both] gave to one Kohen, he must return five selaim to them; if they gave to two Kohanim, they cannot exact [it] from them.  [If they gave birth to] a male and a female, the fathers are exempt but the son is required to redeem himself. [If they gave birth to] two females and a male, or two males and two females, there is nothing here for a Kohen.
Bechoros8: 6
אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים — זֶה שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.  מֵת הַבֵּן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם — אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לַכֹּהֵן, יַחֲזִיר לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים; לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן, יִתֵּן. מֵת בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים — כַּיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם נָתַן, לֹא יִטּוֹל; וְאִם לֹא נָתַן, לֹא יִתֵּן.  מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם — בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִפְדָּה, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּפְדָּה; לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם — בְּחֶזְקַת שֶׁנִּפְדָּה עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁלֹּא נִפְדָּה.  הוּא לִפְדּוֹת וּבְנוֹ לִפְדּוֹת, הוּא קוֹדֵם אֶת בְּנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנוֹ קוֹדְמוֹ, שֶׁמִּצְוָתוֹ עַל אָבִיו, וּמִצְוַת בְּנוֹ עָלָיו.
[If a woman] who had previously given birth and one who had not previously given birth [were the wives] of two men, and they [now] gave birth to two males, the one whose wife had not [previously] given birth must give five selaim to a Kohen. [If they gave birth to] a male and a female, there is nothing here for a Kohen.  [If] the son died within thirty days, even though he had given to a Kohen, he must return five selaim to him; after thirty days, even though he had not given, he must give. [If] he died on the thirtieth day, it is like the day before it. R’ Akiva says: If he gave, he does not take [it] back; but if he did not give, he need not give [it].  [If] the father died within thirty days, it is presumed that [the son] had not been redeemed, until he brings proof that he was redeemed; after thirty days it is presumed that he had been redeemed until they tell him that he was not redeemed.  [If] he has himself to redeem and his son to redeem, he takes precedence over his son. R’ Yehudah says: His son takes precedence over him, for his obligation is incumbent upon his father, but his son’s obligation is incumbent upon him.