משנה י
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת בעינו ושנפגם עצם ידו ועצם רגלו ושנפסק עצמו שבפיו עינו אחת גדולה ואחת קטנה אזנו אחת גדולה ואחת קטנה במראה אבל לא במדה רבי יהודה אומר אחד מביציו גדולה כשתים בחברתה ולא הודו לו חכמים
ר' עובדיה מברטנורא
יבלת
פורו"ש בלע"ז. ואפילו היא בלובן שבעין ויש בה שער, הרי זה מום
ושנפגם עצם ידו
שניכר המום. ולעיל איירי בשנשבר
ושנפסק עצמו שבפיו
שהשינים קבועות בו. ולמעלה מן החוטין קא מיירי. דאי חוטין גופייהו, דהיינו השינים עצמן שבאמצע הפה, הא תנן לעיל דאפילו נפגמו או נגממו הוי מום
עינו אחת גדולה
כשל עגל
ואחת קטנה
כשל אווז
במראה
שנראה לכל שזו גדולה מזו
אבל לא במדה
שאם אינו ניכר אלא במדה, אינו מום
ולא הודו לו חכמים
לרבי יהודה. והלכה כחכמים
——————————
משנה יא
זנב העגל שאינה מגעת לערקוב אמרו חכמים כל מרבית העגלים כן כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות לאיזה ערקוב אמרו רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לערקוב שבאמצע הירך על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן
ר' עובדיה מברטנורא
לערקוב
לקשר העליון שהוא מקום חבור הירך עם השוק. וכנגדו בגמל ניכר שיש לו כנגד ארכובה עליונה זו עצם בולט לחוץ
כל מרבית העגלים כן
כל תרבות עגלים ומנהגן שיהא זנבן מגיע לערקוב, וכשהן גדילות נמתחות עד למטה
שבאמצע הירך
הוא הקפיץ העליון שפירשתי דכנגדו בגמל ניכר
על אלו מומין שוחטין את הבכור
אע"ג דתנן בריש פירקין על אלו מומין שוחטין את הבכור, הדר תנייה הכא. משום דתנן שלשה הוסיף וכו' ואמרו לו לא שמענו את אלו, הדר וכללינהו לומר שאף על אלו מומין שוחטים