משנה ד
חטמו שנקב שנפגם שנסדק שפתו שנקבה שנפגמה שנסדקה חיטיו החיצונות שנפגמו או שנגממו והפנימיות שנעקרו רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים אף לא את המתאימות
ר' עובדיה מברטנורא
חוטמו שניקב וכו’
והוא שניקבו מחיצות החיצונות של חוטם, שהנקב נראה מבחוץ. אבל אינו נראה אלא מבפנים כגון שניקבה מחיצה החולקת את החוטם, אינו מום, שסתר הוא, ואנן ילפינן מכלל ופרט וכלל דמומין שבגלוי בעינן
שנפגם
ויש בו חסרון
שנסדק
ואין בו חסרון. ושיעור פגימה, כדי שתחגור בה צפורן
שפתו
שורה חיצונה של שפה. כלומר חודה החיצון
חיטיו החיצונות
השינים שבאמצע הפה
שנפגמו
נחסרו
נגממו
נימוקו, ולא נשאר מהם אלא רושם מועט, ואינן בולטות כמו שרגילים להיות
והפנימיות
שינים הגדולות שקורין משילא"ש, שנעקרו לגמרי. אבל נפגמו ונגממו לא הוי מום
אין בודקין מן המתאימות ולפנים
שינים הגדולות שאחת נראית כשתים ועשויות כתאומות, משם ולפנים אינו נחשב מום מפני שהוא סתר. והן עצמן שנעקרו לא הוי מום. ואין הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס
——————————
משנה ה
נפגם הזובן או עריה של נקבה במוקדשים נפגם הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק או שהיה ראש הזנב מפציל עצם או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע
ר' עובדיה מברטנורא
הזובן
הנרתק שהגיד של בהמה חבוי בו. כשנפגם הוי מום דלא הדר בריא, אבל ניטל לא הוי מום, דחוזר לאיתנו
עריה של נקבה
בית הערוה הבולט לחוץ ונראה על שאר שטח הגוף
במוקדשים
בשאר קדשים שיש בהן נקבה, כגון שלמים, דאילו בבכור ליכא נקבה
אבל לא מן הפרק
דנפגם בין הפרקים מעלה ארוכה, כשלא נחתך כל הזנב
או שהיה ראש הזנב מפציל עצם
הזנב התלוי למטה נקלף העור ובשר ונשאר העצם מגולה, שוב אין מעלה ארוכה, הואיל ובראש הזנב הוא
מפציל
כמו אשר פצל. פירש אחר, שחלק הזנב בקצהו לשתי זנבות ובכל אחת משתיהן עצם
ובין חוליא לחוליא מלוא אצבע
שחוליות של זנב רחוקות זו מזו מלוא אצבע דהיינו רוחב גודל