משנה ב
ריס של עין שנקב שנפגם שנסדק הרי בעיניו דק תבלול חלזון נחש ועינב ואיזהו תבלול לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור בשחור ונכנס בלבן אינו מום שאין מומין בלבן
ר' עובדיה מברטנורא
ריס של עין
עפעף של עין
הרי בעיניו
כלומר הרי שיש בעיניו
דק
טיל"א בלע"ז
חלזון, נחש
היינו חלזון היינו נחש, וקורהו נחש שעשוי מנומר כנחש. והוא בשר נוסף הנמשך וחופה קצת מן השחור שבעין, וקורין לו בערבי טפרא, כמו שקורין לצפורן טפרא, לפי שהוא חופה את העין כדרך שהצפורן חופה בשר האצבע
ועינב
שיש בעינו כגרגיר של ענב
לבן הפוסק בסירא
סירא היינו שורה שבעין סביב השחור שמשם מראית העין באה. ואם חוט לבן יוצא מן הלבן שבעין ופוסק אותה שורה ונכנס בשחור הוי מום
שחור ונכנס בלבן
אם חוט אחד שחור יוצא מן השחור שבעין ופוסק בסירא ונכנס בלבן
אינו מום שאין מומין בלבן
דלאו עין הוא אלא שומן העין
——————————
משנה ג
חורוד והמים הקבועים איזהו חורוד הקבוע כל ששהה שמנים יום רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום ואלו הם מים הקבועים אכל לח ויבש של גשמים לח ויבש של שלחים אכל היבש ואחר כך אכל הלח אינו מום עד שיאכל היבש אחר הלח
ר' עובדיה מברטנורא
חורוד
כמין טיפין לבנות בעין. תרגום לבן, חיור
והמים
היורדים אל העין ומונעים הראות
הקבועים
אתרווייהו קאי, אחורוד והמים
בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום
בכל כ"ז יום שהוא שליש הזמן של שמונים יום בקירוב בודקים אותו אם הלך החורוד. ואם הלך, אע"פ שחזר, מונין לו שמונים יום מיום שחזר. ואין החורוד קבוע עד שיעמוד שמונים יום. ואי לא בדקוהו בתוך שמונים יום, אע"פ שנמצא החורוד שם ביום שמונים לא הוי מום, דשמא בינתיים הלך וחזר. והלכה כר' חנניה בן אנטיגנוס
אלו הן המים הקבועים
כלומר במאי ידעינן אי קבועים או עוברים
אכל לח ויבש של גשמים
אם האכילוהו לרפואה תבן וחציר שקורין פיינ"ו בלע"ז
לח
הגדל באדר וחצי ניסן
ויבש
הגדל באלול וחצי תשרי
של גשמים
היינו שגדל בשדה בית הבעל. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אכל לח ויבש של גשמים הרי זה מום, של בית השלחין אינו מום. ודגשמים נמי, אכל יבש ואח"כ אכל לח אינו מום, עד שיאכל יבש אחר הלח
של בית השלחין
ארץ הצריכה להשקות לא הוי רפואה, ולא בדקינן ביה
אכל יבש ואחר כך לח
לרפואה, אין זו רפואתו ואע"פ שלא נתרפא בכך אינו מום.
עד שיאכל יבש אחר הלח
זו היא דרך רפואתו, תבן וחציר הגדל באדר וחצי ניסן מאכילין אותו באדר וחצי ניסן, ותבן וחציר הגדל באלול וחצי תשרי מאכילין אותו באלול וחצי תשרי. דלא שחטינן ליה עד שיעברו עליו כל ימי הקיץ ויבדוק בשניהם, ואם לא נתרפא הוי מום. וצריך שיאכל מהם לא פחות מכגרוגרת בכל סעודה וסעודה כל שלשה חדשים בתחלת הסעודה ולאחר ששתה, ולא יהיה כפות בשעה שאוכל העשבים הללו לרפואה, ולא יהיה יחידי אלא עם חבריו, בשדה ולא בתוך העיר. ואם שלמו כל התנאים הללו ולא נתרפא הוי מום ושוחטין עליו