משנה ו
השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו מה שאכלו אכלו והוא יחזיר להם את הדמים ומה שלא אכלו הבשר יקבר והוא יחזיר להם את הדמים וכן השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים ומה שלא אכלו הן יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים מכרוהו לנכרים או הטילוהו לכלבים ישלמו לו דמי הטרפה
ר' עובדיה מברטנורא
השוחט את הבכור
ומכר מבשרו ונודע לנו שלא הראהו לחכם
מה שאכלו
הלוקחים אכלו
ויחזיר להם את הדמים
משום קנס. שהאכילם בשר איסור
מכרוהו
הלוקחים לנכרי, הואיל ולא גרם להם איסורא, ישלמו לו דמי טריפה כמו שהיא נמכרת בזול, והוא יחזיר להם את המותר. וגבי בכור לא תני מכרוהו לנכרי, דבכור תמים אסור בהנאה
---------------------------
פרק ו
משנה א
על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא מן העור נסדקה אף על פי שלא חסרה נקבה מלא כרשינה או שיבשה איזו היא יבשה כל שתנקב ואינה מוציאה טפת דם ר' יוסי בן משלם אומר יבשה שתהא נפרכת
ר' עובדיה מברטנורא
על אלו מומין. נפגמה
אין פגימה בלא חסרון. אבל סדק משמע נמי בלא חסרון. ושיעור פגימה כדי שתחגור בה צפורן
הסחוס
תנוך האוזן שקורין טנרו"ם בלע"ז
אבל לא מן העור
דעור הדר בריא ולא הוי מומא. והאי עור היינו אליה רכה של אוזן
ניקבה מלוא כרשינה
שיש בחלל הנקב שיעור גרגיר של כרשינה, בין שהנקב ארוך בין עגול, אם יש בכולן כדי להצטרף בחללו כשיעור גרגיר של כרשינה, הרי זה מום
שתהא נפרכת
נעשית פירוכים ופתיתים כשממשמשים בה. ואין הלכה כר' יוסי. וכל הני מומין דחשיב במתניתין ששוחטין עליהן את הבכור ילפינן מקראי, דכתיב וכי יהיה בו מום, כלל. פסח או עור, פרט. כל מום רע, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינו חוזר, אף כל מומין שבגלוי ואינו חוזר