Bechoros 3:4-4:1 - Mishna Yomit

משנה ד

שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין דברי רבי יהודה אמר רבי יוסי לא בזה התיר עקביא אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך מת בזה עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין הצמר המדובלל בבכור את שהוא נראה מן הגיזה מותר ואת שאינו נראה מן הגיזה אסור

ר' עובדיה מברטנורא

עקביא בן מהללאל מתיר

הצמר בהנאה לכהן

וחכמים אוסרים

דאי שריית ליה צמר הנושרת מחיים אתי לאשהויי לבכור כדי שתשיר צמרו כל שעה, ואתי בה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו, ופסולי המוקדשין אסירי בגיזה ועבודה דכתיב תזבח ואכלת בשר, תזבח ולא גיזה

לא בזה התיר עקביא

כלומר לא בזה עקביא מתיר וחכמים אוסרים, דבשחטו דברי הכל שרי, דמגו דמהניא שחיטה לצמר המחובר בו להתירו לאחר שחיטה מהניא נמי לתלוש ומונח בחלון. ולא נחלקו אלא במת, דאותו צמר המחובר בו טעון קבורה, עקביא מתיר לצמר שנשר ממנו כשהוא בחיים, וחכמים אוסרים, גזירה שמא ישהנו כדי ליהנות בצמר שנושר ממנו כל שעה ואתי למיעבד ביה גיזה ועבודה. ופסק ההלכה, דאפילו לאחר שחיטה צמר שנשר ממנו בחיים אסור

צמר המדובלל

שלא נתלש לגמרי אבל מחובר הוא עם הצמר ואינו נופל

את שנראה עם הגיזה

כשישחטנו וגוזזו לאחר שחיטה, ויהא הצמר המדובלל נבלל עם שאר הגיזה ואינו נראה כמופרש ממנה, מותר כשאר הגיזה

ושאינו נראה עם הגיזה

שיצא חוץ יותר מדאי וניכר לכל מן הגיזה

אסור

כמי שנשר לגמרי קודם שחיטה. וסתמא כרבנן דפליגי עליה דעקביא דהלכתא כותייהו

———————————

פרק ד

משנה א

עד כמה ישראל חייבים להיטפל בבכור בבהמה דקה עד שלשים יום ובגסה חמשים יום רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים אמר לו הכהן בתוך זמן זה תנהו לי הרי זה לא יתנו לו אם היה בעל מום אמר לו תן לי שאוכלנו מותר ובשעת המקדש אם היה תמים אמר לו תן לי שאקריבנו מותר הבכור נאכל שנה בשנה בין תמים בין בעל מום שנאמר (דבריםט"ו) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה

ר' עובדיה מברטנורא

עד כמה. להטפל בבכור

להתעסק בגידולו קודם שיתנהו לכהן

בדקה עד שלשים יום ובגסה עד חמשים

בגמרא ילפינן לה מדכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי, וסמיך ליה כן תעשה לשורך לצאנך, ורמינן שורך המוקדם במקרא למלאתך ודמעך שהוא מוקדם, וצאנך המאוחר לבכור בניך שהוא מאוחר, ומלאתך ודמעך שהם הביכורים קרבים לחמשים יום, שהתבואה מבושלת בפסח ואין מביאין בכורים עד עצרת דכתיב וחג הקציר ביכורי מעשיך, וכמו שאתה עושה למלאתך ודמעך שאינך מביאם אלא לסוף חמשים יום, כן תעשה לשורך שלא תביאנו עד חמשים יום, וכדרך שאתה עושה לבכור בניך דכתיב ביה ופדוייו מבן חודש תפדה, כן תעשה לצאנך שלא תביאנו עד שלשים יום

בדקה שלשה חדשים

לפי שטיפולה מרובה, ששיניה דקות ואינה יכולה לאכול עשב, ואם לא תהיה עם אמה תמות. ואין הלכה כרבי יוסי

לא יתנו לו

דכיון דעל ישראל רמיא ליטפל בו חמשים יום ואמר לו כהן בתוך זמן זה תנהו לי וארענו, דומה כמי ששוכרו, שהוא מצילו מן הטורח על מנת שיתננו לו ולא לכהן אחר, ודומה לכהן המסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו התרומות, ותניא כהנים ולוים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להם תרומות ומעשרות. אבל אם היה בעל מום ואמר לו תן לי שאוכלנו, הואיל וחזי ליה לא הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

בין תמים בין בעל מום

בין בזמן המקדש ובין עכשיו, כל שנה דידיה רשאי לקיימו. ובכור בעל מום ילפינן שהוא ניתן לכהן ואוכלו במומו מדכתיב ובשרם יהיה לך, לשון רבים, אחד בכור תם ואחד בכור בעל מום

Bechoros3: 1

הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי, וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה וְאִם לֹא בִכְּרָה — רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עֵז בַּת שְׁנָתָהּ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק; רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק; פָּרָה וַחֲמוֹר בְּנוֹת שָׁלֹשׁ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִלּוּ בְּוָלָד בִּלְבַד הַבְּהֵמָה נִפְטֶרֶת — הָיָה כִדְבָרֶיךָ; אֶלָּא אָמְרוּ: סִימַן הַוָּלָד בִּבְהֵמָה דַקָּה — טִנּוּף; וּבְגַסָּה — שִׁלְיָה; וּבְאִשָּׁה — שָׁפִיר וְשִׁלְיָה. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבִּכְּרָה — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם; וְכָל שֶׁלֹּא בִכְּרָה — הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן; אִם סָפֵק — יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהֵמָה גַסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה.

[If] one buys an animal from a non-Jew, and it is not known whether it had borne its first [offspring] or not —- R’ Yishmael says: [The offspring of] a goat in its first year certainly belongs to a Kohen, from here on it is questionable; [the offspring of] a ewe in its second year certainly belongs to a Kohen, from here on it is questionable; [the offspring of] a cow or donkey in its third year certainly belongs to a Kohen, from here on it is questionable. R’ Akiva said to him: If offspring alone would exempt the animal, it would be as you say; but they said: The sign of offspring in small livestock [is] a womb-discharge; and in large livestock, an amniotic sac; and in a woman, an embryo or an amnioti sac. This is the rule: [With] any [animal] known to have previously borne its first, the Kohen receives nothing; and [with] any one that had not borne its first, this [first male offspring] belongs to the Kohen; if it is questionable, it may be eaten in its blemished [state] by the owner. R’ Eliezer ben Yaakov says: [If] a large livestock animal discharges a mass of congealed blood, it must be buried, and it is exempt from the laws of bechor.

Bechoros4: 1

עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְהִטַּפֵּל בַּבְּכוֹר? בִּבְהֵמָה דַקָּה — עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם; וּבְגַסָּה — חֲמִשִּׁים יוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּדַקָּה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ זְמַן זֶה: ,,תְּנֵהוּ לִי”, הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנוֹ לוֹ. אִם הָיָה בַעַל מוּם, אָמַר לוֹ: ,,תֶּן לִי שֶׁאֹכְלֶנּוּ” — מֻתָּר. וּבִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ, אִם הָיָה תָמִים, אָמַר לוֹ: ,,תֶּן לִי שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ” — מֻתָּר. הַבְּכוֹר נֶאֱכָל שָׁנָה בְשָׁנָה, בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,לִפְנֵי ה› אֱלֹהֶיךְ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה”.

How long is a Yisrael required to care for a bechor? With small livestock, until thirty days; and with large livestock, fifty days. R’ Yose says: With small [livestock] three months. [If] the Kohen said to him within this time, “Give it to me,” he may not give it to him. [If] it was blemished, [and] he said to him, “Give it to me so that I may eat it,” it is permissible. However, during the era of the Temple, if it was perfect [and] he said to him, “Give it to me that I may offer it,” it is permissible. The bechor must be eaten within the year, whether it is perfect or blemished, as it is said (Deut. 15:20): “Before HASHEM your God you shall eat it year by year.”

Suggestions