משנה ב
רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היה נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו
ר' עובדיה מברטנורא
אין חוששין שמא בנה של אחרת היה
שיהא הבא אחריו בכור ספק דנימא הך בהמה לא ילדה מעולם אלא שאהבה את זה בן חברתה, ואי משום דאית לה חלב הא איכא מיעוטא דחולבות אע"פ שאינן יולדות, הא ודאי לא אמרינן אלא בנה הוא ופטורה מן הבכורה
מבכירות
בחורות שלא ילדו עד עכשיו
אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו
דליחוש לכולהו בספק בכורות, אלא ודאי אותן הכרוכין אחר המבכירות הוו בכורות ודאין, והכרוכין אחר שאין מבכירות הוו פשוטין ודאין. והלכה כרשב"ג
-----------------------
משנה ג
רבי יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכן התולש את השער לראות מקום המום
ר' עובדיה מברטנורא
עושה מקום בקופיץ
גרסינן. ובגמרא מפרש תני לקופיץ, כלומר לצורך מקומו של קופיץ תולש שער של צואר. ואין כאן משום לא תגוז בכור צאנך, דתלישה ביד לאו גזיזה היא. אבל בכלי ודאי אסור
וכן מותר לתלוש את השער
ואפילו לכתחלה, להראות בו לחכם מקום המום. והלכה כרבי יוסי בן משולם