Bechoros 3:2-3

משנה ב


רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היה נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו


 


ר' עובדיה מברטנורא


אין חוששין שמא בנה של אחרת היה


שיהא הבא אחריו בכור ספק דנימא הך בהמה לא ילדה מעולם אלא שאהבה את זה בן חברתה, ואי משום דאית לה חלב הא איכא מיעוטא דחולבות אע"פ שאינן יולדות, הא ודאי לא אמרינן אלא בנה הוא ופטורה מן הבכורה


 


מבכירות


בחורות שלא ילדו עד עכשיו


 


אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו


דליחוש לכולהו בספק בכורות, אלא ודאי אותן הכרוכין אחר המבכירות הוו בכורות ודאין, והכרוכין אחר שאין מבכירות הוו פשוטין ודאין. והלכה כרשב"ג


----------------------- 


משנה ג


רבי יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכן התולש את השער לראות מקום המום


 


ר' עובדיה מברטנורא


עושה מקום בקופיץ


גרסינן. ובגמרא מפרש תני לקופיץ, כלומר לצורך מקומו של קופיץ תולש שער של צואר. ואין כאן משום לא תגוז בכור צאנך, דתלישה ביד לאו גזיזה היא. אבל בכלי ודאי אסור


 


וכן מותר לתלוש את השער


ואפילו לכתחלה, להראות בו לחכם מקום המום. והלכה כרבי יוסי בן משולם


Bechoros3: 2
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַנָּכְרִי — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. נִכְנַס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ, אוֹ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ.
Rabban Shimon ben Gamliel says: [If] one buys a nursing animal from a non-Jew, he need not suspect that it was the offspring of another animal. [If] he entered among his flock and saw that those that had just borne for the first time were nursing, and that those that had previously given birth were nursing [as well], he need not suspect that the offspring of this one came to that one, or that the offspring of that one came to this one.
Bechoros3: 3
רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר — עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִכָּאן וּמִכָּאן, וְתוֹלֵשׁ הַשֵּׂעָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם הַמּוּם.
R’ Yose ben Meshullam says: [If] one slaughters a bechor he may make a space for a butcher’s hatchet on either side, and pluck the hair, provided that he does not dislodge it from its place. The same [is true for] one who plucks the hair to observe the place of a blemish.