Chulin 12:1-2

 פרק יב

משנה א

שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין חומר בכסוי הדם משלוח הקן שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאין מזומן ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן איזהו שאינו מזומן כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס אבל אם קננו בבית וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח:

 

ר' עובדיה מברטנורא

שלוח הקן. אבל לא במוקדשין

משכחת מוקדשין דאילו היו חולין היו חייבים בשלוח הקן, כגון שהיה לו עוף והקדישו כשהוא ברשותו לבדק הבית וברח ומצאו אח"כ רובץ על הקן והכירו. אי נמי, כגון שהקדיש גוזלות של שובכו למזבח לעולת נדבה ואח"כ כשגדלו אותן גוזלות ברחו ויצאו וקננו במקום אחר, דמעיקרא כי אקדשינהו דידיה הוו וחל הקדש עלייהו, והשתא דמצאן לאו מזומן הוא, ואי הוו חולין הוו מחייבי

 

ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן

דכתיב כי יקרא, פרט למזומן

 

שקננו בפררס

שמרדו ויצאו מן הבית, ואינן חוזרות לבית ונעשו מדבריות. ופרדס לאו מזומן הוא מפני שיכולות לברוח

 

הרדסיאות

שדרכן ליגדל עם בני אדם. ועל שם הורדוס המלך שהיה מתעסק בגידולן נקראו הרדסיאות על שמו

———————————————- 

 

משנה ב

עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח קורא זכר רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין

 

ר' עובדיה מברטנורא

עוף טמא פטור מלשלח

דכתיב קן צפור, עוף משמע בין טהור בין טמא, צפור טהור ולא טמא

 

עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור

אע"ג דמינא דאפרוחים בר שלוח הוא, פטור. דקן צפור בעינן, שתהא האם המקננת טהורה

 

ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטור

דאמר קרא ואת הבנים תקח לך, לך ולא לכלביך

 

קורא

בערבי קורין לו שונא"ר, ובלע"ז פרדי"ז. ודרכו שהזכר רובץ על הביצים כמו הנקבה. הלכך ר' אליעזר מחייב לשלח הזכר. אבל בשאר עופות מודה ר"א שזכר פטור, דאם אמר רחמנא, ולא אב. ואין הלכה כר"א