Chulin 11:1-2 - Mishna Yomit

פרק יא

משנה א

ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן במרובה ובמועט וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ואינו נוהג אלא במרובה

ר' עובדיה מברטנורא

ראשית הגז

כל הגוזז צאנו ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן מן הגיזה מתנה לכהן

נוהג בארץ ובחוצה לארץ

והאידנא נהוג עלמא כר' אלעאי, דאמר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. דיליף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה אינה נוהגת אלא בארץ אף ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. ורבותי הורו במתנות נמי דאין נוהגות אלא בארץ, דראשית הגז והמתנות שוין הן. ולא הודו להן שאר חכמי הדור

במוקדשים

אפילו קדשי בדק הבית. משום דכתיב גז צאנך, ולא של הקדש

נוהגים בבקר ובצאן

דכתיב אם שור אם שה

ובמועט

אפילו לא שחט אלא אחת

אלא ברחלות

כתיב הכא גז צאנך, וכתיב התם ומגז כבשי יתחמם, מה להלן כבשים אף כאן כבשים

————————————

משנה ב

וכמה הוא מרובה בית שמאי אומרים שתי רחלות שנאמר יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וב"ה אומרים חמש שנא' חמש צאן עשויות רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן וכמה נותנין לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל מלובן ולא צואי כדי לעשות ממנו בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז הלוקח גז צאנו של חברו אם שייר המוכר המוכר חייב לא שייר הלוקח חייב היו לו שני מינים שחופות ולבנות מכר לו שחופות אבל לא לבנות זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו

ר' עובדיה מברטנורא

ושתי צאן

אלמא תרתי מקרי צאן

שנאמר חמש צאן עשויות

שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה חדשה שלא היתה מצוה עליו בפחות מכן. והיינו על כרחך ראשית הגז, דכתיב ביה צאן דמשמע מרובה. דאילו בכור כתיב בכור שור, דמשמע אפילו חד. וכן מתנות אם שור אם שה

מנה מנה ופרס

כל אחת מנה וחצי. ובציר מהכי לא חשיב גז, שזו פחות שבגיזות

בכל שהן

לאו דוקא, דבפחות מששים סלעים לא מחייב בראשית הגז. אלא משום דרבי דוסא יהיב שיעורא רבה, קרי תנא לשיעורא זוטא דרבנן כל שהן. והסלע משקלו כ"ד מעים, ומשקל כל מעה ששה עשר גרעיני שעורה

כמה הוא נותן לו

הבא לחלק ראשית הגז שבידו, לא יפחות לכל כהן ממשקל חמש סלעים צמר

מלובן

ולא שיהיה חייב הישראל ללבנו, אלא שיתן לו שיעור מן הצמר הצואי, דהיינו שאינו מלובן עד שכשילבננו הכהן יעמוד על משקל חמש סלעים צמר מלובן

כדי שיוכל לעשות ממנו בגד קטן

הראוי לשירות. ומאי ניהו, אבנט. מדסמך קרא אחר ראשית הגז מיד. כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת, שמעינן מינה דהכי קאמר, תן לו מראשית גז צאנך כדי שיוכל לעשות בגד לעמוד לשרת. והקטן שבבגדים הראוי לשירות הוא אבנט, והוא נעשה מחמש סלעים צמר מלובן. וראשית הגז אין לו שיעור מן התורה. ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים. ואין חייב בראשית הגז עד שיגזוז חמש צאן, ותהיה גיזת כל אחת מחמשתן אין פחות מי"ב סלע, שאם היתה גיזת אחת מהן פחות מי"ב סלע אע"פ שחמשתן גוזזות יותר מס' סלעים הרי זה פטור

עד שצבעו

בעליו. קודם שנתנו

פטור

מליתנו עוד. דקנייה בשינוי, והוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן, דפטור

ולא צבעו

אין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא

הלוקח גז צאנו של נכרי

כשהוא מחובר לצאן, פטור. דגז צאנך כתיב, והאי צאן לאו דידיה הוא, ואצאן קפיד רחמנא ולאו אגיזין דידיה

אם שייר המוכר, המוכר חייב

דאמר ליה לוקח מתנה דכהן גבך היא

ואם לאו הלוקח חייב

דאמר ליה מוכר מתנה דכהן לא זבני לך

שחופות

לא שחורות ולא לבנות

זה נותן לעצמו

הלוקח נותן לעצמו על מה שלקח, והמוכר נותן לעצמו על מה ששייר אצלו. דגיזת הלבנות טובה משל שחופות. וכן זכרים ונקבות גיזת הזכרים קשה והאי דנקבות רכיך

Chulin11: 1

רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בְּבָקָר וּבְצֹאן, בִּמְרֻבֶּה וּבְמוּעָט, וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִרְחֵלוֹת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִמְרֻבֶּה.

The [mitzvah of giving the] first of the fleece applies [both] in the Land and outside the Land, when the Temple exists and when the Temple does not exist, to unconsecrated animals but not to consecrated ones. The stringency of the [law of the] foreleg, the jaws, and the maw over the [law of the] first of the fleece is that the [law of the] foreleg, the jaws, and maw applies to cattle and to flocks, to many and to few, whereas the [law of the] first of the fleece applies only to sheep, and it applies only to many.

Chulin11: 2

וְכַמָּה הוּא מְרֻבֶּה? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן.“ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת.“ רַבִּי דוֹסָא בֶּן הָרְכִּינָס אוֹמֵר: חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס — חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן. וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ? מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, מְלֻבָּן וְלֹא צוֹאִי — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶּגֶד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,תִּתֶּן־לוֹ,“ שֶׁיְּהֵא בוֹ כְּדֵי מַתָּנָה. לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ — פָּטוּר. לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ — חַיָּב. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי — פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ: אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר — הַמּוֹכֵר חַיָּב; לֹא שִׁיֵּר — הַלּוֹקֵחַ חַיָּב. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים, שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת, מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת, זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת — זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ.

How many are [considered] many? Beis Shammai say: Two sheep, as it is stated (Isaiah 7:21): A man will sustain a calf and two sheep. Beis Hillel say: Five, as it is stated (I Sam. 25:18): Five prepared sheep. R’ Dosa ben Horkinas says: Five sheep, each of which is shorn of a maneh and a half, are subject to the [law of the] first of the fleece, but the Sages say: Five sheep that are shorn of any amount. How much must we give him? The weight of five selaim in Judea, which are the equivalent of ten selaim in Galilee, bleached but not dirty — enough to make a small garment out of it — as it is stated (Deuteronomy 18:4): You shall give to him — that there should be enough in it for a gift. [If] he did not manage to give it to him until he dyed it, he is exempt; [if] he bleached it but did not dye it, he is obligated. [If] one buys the fleece of a gentile’s sheep, he is exempt from the first of the fleece. [If] one buys the fleece of another’s sheep — if the seller left some over, the seller is obligated; [if] he did not leave [anything] over, the buyer is obligated. [If] he had two kinds, dark ones and white ones, and he sold him the dark ones but not the white ones, the males but not the females, this one must give for himself and that one must give for himself.

Suggestions