משנה ג
בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כולן פוטרין את כולן אחד שוחט את כולן פוטרין לו אחד השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות והמשתתף עמהן צריך שירשום ואם אמר חוץ מן המתנות פטור מן המתנות אמר מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהן מתנות נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים לקח הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים
ר' עובדיה מברטנורא
בכור שנתערב במאה
מתניתין איירי בבכור שבא ליד כהן ונפל בו מום ביד כהן ומכרו לישראל במומו. דאי בבכור ביד ישראל קודם שנתנו לכהן, אמאי פוטרים את כולן ממתנות כהונה, לימא ליה כהן, אי בכור הוא כולה דידי הוא, אי לא בכור הוא הב לי מתנתאי. אבל כשכבר בא ליד כהן ומכרו לישראל במומו ונתערב במאה, פוטרים את כולן ממתנות כהונה, דכל חד וחד יכול לדחות את עצמו ולומר לכהן שלי בכור הוא שמכרו הכהן ופטור מן המתנות. דמן הבכור אין נותנים מתנות שאין קדושה חלה על קדושה
אחד שוחט את כולן פוטרין לו אחד
שאי אפשר שלא יהא הבכור אחד מהן, ויכול לומר זה הוא
צריך שירשום
שיעשה בו סימן. שיבינו הכל שיש לכהן או לנכרי שותפות בה
ואם אמר לו
אם אמר כהן לישראל פרה זו אני מוכר לך חוץ מן המתנות שבה
פטור
ישראל מן המתנות
אמר לו
ישראל לחבירו טבח, מכור לי בני מעיה של פרה זו
והיו בהן מתנות
הקיבה, שהיא אחת מן המתנות
נותנן
לוקח זה לכהן
ואין המוכר מנכה לו מן הדמים
שהרי היה יודע הלוקח שמתנות שם, וזה לא מכר לו את הקיבה
לקח הימנו במשקל
כך וכך הליטרא, ושקל לו הקיבה. נותנה לו לוקח לכהן, שהרי הגזילה אצלו וצריך להשיב, והטבח ינכה לו מן הדמים שהרי מכר דבר שאינו שלו. ואם עבר השוחט ולא נתן מתנות מן הבהמה, לא נאסר הבשר באכילה, אבל מנדין אותו. ואפילו כהן שפטור מן המתנות אם הוא טבח ששוחט ומוכר בשוק ממתינין לו שתים ושלש שבתות, מכאן ואילך מוציאין ממנו מתנות ונותנין אותן לכהנים אחרים. ואם קבע בית מטבחים, אין ממתינים לו אלא מוציאין ממנו מיד, ואם לא רצה ליתן מנדין אותו
—————————————-
משנה ד
גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה איזהו הזרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד והוא של נזיר וכנגדו ברגל שוק רבי יהודה אומר שוק מן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל איזהו לחי מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת
ר' עובדיה מברטנורא
מן הפרק של ארכובה
הנמכרת עם הראש
עד כף של יד
עצם רחב של כתף שקורין אספלדו"ן. והן שני עצמות, העצם האמצעי דהיינו מן הפרק של ארכובה הנמכרת עם הראש עד מקום שכנגדו בגמל ניכר, והעצם העליון המחובר לגוף. והזרוע הימיני בלבד הוא שנותנים לכהן, דכתיב ונתן לכהן הזרוע, המיומן שבזרוע
והוא של נזיר
כלומר, וכן זרוע בשלה האמור בנזיר, כך ניטלת
וכנגדו ברגל שוק
האמור בשלמים נמי הוי שני עצמות מן הפרק של ארכובה עד בוקא דאטמא דהיינו כל הירך
סובך של רגל
היינו פרק שבין הקולית ועצם האמצעי. ואין הלכה כר' יהודה
הפרק של לחי
אצל הצדעים. וחותך כלפי מטה
עד פיקה של גרגרת
עד שיפוי כובע שהיא פקעיתה ופתחה של קנה, דהיינו לחיים התחתונות עם הלשון. פירוש אחר, פיקה של גרגרת טבעת הגדולה של קנה שעשויה עגולה כפיקה. ופיקה היא עגולה ככדור ובתוכה נקב שתוחבות הנשים בפלך להכבידו כשטוות בו