פרק י
משנה א
הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין שהיה בדין ומה אם החולין שאינן חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות קדשים שחייבין בחזה ושוק אינו דין שחייבין במתנות תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם אין לו אלא מה שאמור בענין
ר' עובדיה מברטנורא
הזרוע והלחיים. בארץ ובחוץ לארץ
משום דבעי למיתני בחולין אבל לא במוקדשין, תני לכולהו
בפני הבית
בזמן שבית המקדש קיים
ואתן אותם
בחזה ושוק כתיב. אותם מיעוט הוא, חזה ושוק אין מידי אחרינא לא
—————————————-
משנה ב
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין להגזז ולהעבד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור ומן המעשר כל שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ועושין תמורה ואם מתו יקברו
ר' עובדיה מברטנורא
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן
הרי הן כמקדיש עצים ואבנים לדמיהן, ואין בהן קדושת הגוף
ונפדו חייבין בבכורה
אם ילדו לאחר שנפדו. אבל קודם פדיון לא, דקדושת דמים מדחה מן הבכורה שאין קדושה חלה על קדושה
וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
אבל מקדיש תמימים ונעשו בעלי מומין ונפדו ולדן אסור כדלקמן. ובין רישא דקתני מותר ובין סיפא דקתני אסור מיירי כגון דאיעבר לפני פדיונו ואתיליד לאחר פדיונו. וחלבן נמי דמקדיש תמימים ונפדו נפקא לן דאסור, דכתיב בפסולי המוקדשין שנפדו תזבח ואכלת בשר. תזבח ולא גיזה, ואכלת ולא לכלביך, בשר ולא חלב
ואין עושין תמורה
אפילו קודם פדיונן. טוב מעיקרא עושה תמורה ואפילו נעשה רע אחר שהקדישו, אבל רע מעיקרו אינו עושה תמורה
ואם מתו יפדו
ואף על פי שאינן ראויין אלא לכלבים ואנן קיימא לן דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, הני כעצים בעלמא נינהו ולא נחית להו קדושת הגוף
חוץ מן הבכור והמעשר
דאף על גב דקדם מומן להקדשן, חלה עליהן קדושה גמורה לכל דבריהם, אלא שאין כשרים ליקרב, דבכור ברחם תלה רחמנא, לא שנא תם ולא שנא בעל מום קדיש. תם קרב, ובעל מום נאכל לכהן במומו. ומעשר בהמה נמי כתיב ביה העשירי יהיה קודש לה' לא יבקר בין טוב לרע. טוב תם, רע בעל מום
או מום עובר קודם להקדשן
דמום עובר כמאן דליתיה דמי
פטורים מן הבכורה
דכתיב בפסולי המוקדשין שנפדו כצבי וכאיל, מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה, דהא כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך כתיב, אף פסולי המוקדשין שנפדו אפילו ילדו לאחר שנפדו פטורים מן הבכורה
ומן המתנות
הזרוע והלחיים והקיבה
ולדן וחלבן אסור
בדאיעבר לפני פדיונו ואתיליד לאחר פדיונו מיירי, כדפרישית לעיל. דאי איעבר ואתיליד לאחר פדיונו, ולד צבי ואיל הוא. ואי אתיליד לפני פדיונו, אפילו קדם מומן להקדשן נמי ולדן אסור
והשוחטה בחוץ חייב
ואע"ג דאינן ראוין לפתח אוהל מועד דהא בעלי מומין נינהו, ותנן הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ ושאינו ראוי לפנים אין חייבים עליו בחוץ, מוקמינן לה למתניתין בדוקין שבעין ור' עקיבא היא דאמר אם עלו לא ירדו, הלכך הואיל ובפנים לא ירדו, חייבין עליהם בחוץ אם שחטן קודם פדיונן
ועושה תמורה
קודם פדיונן. דכתיב טוב ברע או רע בטוב
ואם מתו
מעצמן
יקברו
דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים