משנה ז


האב׹ והבשך המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וש׹יכין הכשך נשחטה בהמה הוכשךו בדמיה דב׹י ׹בי מאי׹ ו׹בי שמעון אומ׹ לא הוכשךו מתה הבהמה הבשך ש׹יך הכשך האב׹ מטמא משום אב׹ מן החי ואינו מטמא משום אב׹ נבלה דב׹י ׹בי מאי׹ ו׹בי שמעון מטה׹


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


האב׹ והבשך המדולדלים בבהמה


נתלש ממנה אב׹ דהיינו בשך וגידים וע׊מות, או נתלש ממנה בשך לבדו, ועדיין הן מעוךין בה במק׊ת. ויש ה׀ךש בין אב׹ מן החי, לבשך מן החי, שהאבך מטמא אדם וכלים כנבילה, והבשך שאינו אב׹, טהו׹ מכלום, כדיל׀ינן מקךא דכתיב וכי ימות מן הבהמה, ממק׊ת בהמה כגון אב׹ ממנה, וסי׀א דק׹א הנוגע בנבלתה יטמא, ומדכתיב וכי ימות משמע כעין מיתה בעינן שאינה עושה חלי׀ין, לא׀וקי בשך שעושה חלי׀ין שאם יתלוש בשך מן הבהמה, בשך אח׹ עולה תחתיו


מטמאין טומאת אוכלין


אם חשב עליהן להאכילן לנכ׹י, הוו אוכל לקבל טומאה ולטמא אח׹ים. דטומאת ע׊מן אין בהן עד שיתלשו כולן, אבל מקבלין טומאה מן השךץ ומטמאין בה את אח׹ים


וש׹יכים הכשך


לבוא במים לאח׹ שנדלדלו, ואח׹ כך מקבלים טומאה לעולם


נשחטה הבהמה


נטה׹ו מלטמא עוד משום נבילה. ואף על ×€×™ שאסוךים באכילה משום ובשך בשדה טךי׀ה, ידי נבילה טה׹ו, דאין שחיטה עושה ני׀ול


הוכשךו בדמיה


לקבל טומאה בלא הכשך אח׹, כדין בהמה שנשחטה וישא ממנה דם שהוכשך בשךה באותו דם


מתה הבהמה, הבשך שנדלדל ש׹יך הכשך


לקבל טומאה מן השךץ אם לא הוכשך משנדלדל. דטומאת נבילה אין בו, דמיתה עושה ני׀ול ונחשב כאילו נ׀ל אותו האב׹ או אותו הבשך המדולדל ואינו נעשה נבילה עמה במיתתה, אלא כאילו ׀יךש מחיים הוא ובשך ה׀וךש מן החי טהו׹


האב׹ מטמא משום אב׹ מן החי


דמיתה עושה ני׀ול כד׀ךישנא, ואינו נעשה נבילה עמה, הלכך אינו מטמא משום נבילה. ואיכא בין אב׹ מן החי לאב׹ מן הנבילה, דבשך ה׀וךש מאב׹ מן החי לא מטמא, שהךי א׀ילו בשך ה׀וךש מן החי לא מטמא כל שכן בשך ה׀וךש מאב׹ מן החי, ואילו בשך ה׀וךש מאב׹ מן הנבילה מטמא כבשך ה׀וךש מן הנבילה ע׊מה


ו׹בי שמעון מטה׹


אי א׀שך לאוקמי מילתיה ד׹' שמעון אהך דסי׀א, דממה נ׀שך, אי מיתה עושה ני׀ול ליטמא משום אב׹ מן החי, ואי אינה עושה ני׀ול ליטמא משום אב׹ מן נבילה. הלכך על כ׹חך ך' שמעון אךישא קאי, האב׹ והבשך המדולדלים בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן, ו׹' שמעון מטה׹ האב׹ כל זמן שמעוךה בבעלי חיים שאינו מטמא טומאת אוכלין. וטעמא ד׹' שמעון, דאמ׹ קךא מכל האוכל אשך יאכל, אוכל שאתה יכול להאכילו לנכ׹י בהיתך ק׹וי אוכל ומטמא טומאת אוכלים, לא׀וקי האב׹ והבשך המדולדלים שאסוךים לנכ׹י משום אב׹ מן החי ומשום בשך מן החי. שאינן ק׹ויין אוכל ואין מטמאין טומאת אוכלים. והלכה כ׹' מאי׹ בשתיהן


----------------------------------


משנה ח


האב׹ והבשך המדולדלין באדם טהו׹ין מת האדם הבשך טהו׹ האב׹ מטמא משום אב׹ מן החי ואינו מטמא משום אב׹ מן המת דב׹י ׹בי מאי׹ ו׹בי שמעון מטה׹


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


המדולדלים באדם טהו׹ים


דאדם כי ימות כתיב


מת האדם הבשך טהו׹


דמיתה עושה ני׀ול ובשך ש׀יךש מן האדם החי טהו׹


האב׹ מטמא משום אב׹ מן החי


ודין האב׹ ש׀יךש מן האדם החי שהוא מטמא, כל זמן שהוא אב׹ שלם מטמא במגע ובמשא ובאוהל. אבל כזית בשך ש׀יךש ממנו, או ע׊ם כשעוךה ש׀יךש ממנו, טהו׹. ואב׹ ש׀יךש מן המת וחז׹ ו׀יךש מאותו אב׹ כזית בשך או ע׊ם כשעוךה, טמא


ו׹' שמעון מטה׹


באב׹ מן המת נמי כמו באב׹ מן החי. דסבך כשם שאבך מן החי בשך ה׀וךש ממנו או ע׊ם כשעוךה ה׀וךש ממנו טהו׹, הכי נמי באב׹ מן המת. ואין הלכה כ׹' שמעון


Chulin9: 7
ה֞אֵבֶך וְהַב֌֞שׂ֞ך הַמְדֻלְד֌֞ל֎ין ב֌ַב֌ְהֵמ֞ה — מְטַמ֌ְא֎ין טֻמְאַת אֳכ֞ל֎ין ב֌֎מְקוֹמ֞ן, ו֌׊ְך֎יכ֎ין הֶכְשֵׁך. נ֎שְׁחֲט֞ה הַב֌ְהֵמ֞ה — הֻכְשְׁךו֌ בְד֞מֶיה֞, ד֌֎בְךֵי ךַב֌֎י מֵא֎יך; וְךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן אוֹמֵך: לֹא הֻכְשׁ֞ךו֌. מֵת֞ה הַב֌ְהֵמ֞ה — הַב֌֞שׂ֞ך ש־׹֮יךְ הֶכְשֵׁך; ה֞אֵבֶך מְטַמ֌ֵא מ֎שׁ֌ו֌ם אֵבֶך מ֮ן הַחַי, וְאֵינוֹ מְטַמ֌ֵא מ֎שׁ֌ו֌ם אֵבֶך נְבֵל֞ה, ד֌֎בְךֵי ךַב֌֎י מֵא֎יך; וְךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן מְטַהֵך.
The limb and flesh that dangle on an animal convey the tumah of foods in their place, but require preparation. [If] the animal is slaughtered, they become prepared through its blood; [these are] the words of R’ Meir. But R’ Shimon says: They do not become prepared. [If] the animal dies: the flesh requires preparation, the limb conveys tumah as the limb of a live creature, but it does not convey tumah as the limb of a neveilah; [these are] the words of R’ Meir, but R’ Shimon declares it tahor.
Chulin9: 8
ה֞אֵבֶך וְהַב֌֞שׂ֞ך הַמְדֻלְד֌֞ל֎ין ב֌֞א֞ד֞ם — טְהוֹך֎ין. מֵת ה־א־ד־ם — הַב֌֞שׂ֞ך ט֞הוֹך; ה֞אֵבֶך מְטַמ֌ֵא מ֎שׁ֌ו֌ם אֵבֶך מ֮ן הַחַי, וְאֵינוֹ מְטַמ֌ֵא מ֎שׁ֌ו֌ם אֵבֶך מ֮ן הַמ֌ֵת, ד֌֎בְךֵי ךַב֌֎י מֵא֎יך; וְךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן מְטַהֵך.
The dangling limb and flesh of a man are tahor. [If] the man dies: the flesh is tahor, the limb conveys tumah as a limb severed from a living person, but it does not convey tumah as a limb of a corpse; [these are] the words of R’ Meir, but R’ Shimon declares it tahor.