Chulin 9:7-8 - Mishna Yomit

משנה ז

האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה דברי רבי מאיר ורבי שמעון אומר לא הוכשרו מתה הבהמה הבשר צריך הכשר האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר נבלה דברי רבי מאיר ורבי שמעון מטהר

ר' עובדיה מברטנורא

האבר והבשר המדולדלים בבהמה

נתלש ממנה אבר דהיינו בשר וגידים ועצמות, או נתלש ממנה בשר לבדו, ועדיין הן מעורין בה במקצת. ויש הפרש בין אבר מן החי, לבשר מן החי, שהאבר מטמא אדם וכלים כנבילה, והבשר שאינו אבר, טהור מכלום, כדילפינן מקרא דכתיב וכי ימות מן הבהמה, ממקצת בהמה כגון אבר ממנה, וסיפא דקרא הנוגע בנבלתה יטמא, ומדכתיב וכי ימות משמע כעין מיתה בעינן שאינה עושה חליפין, לאפוקי בשר שעושה חליפין שאם יתלוש בשר מן הבהמה, בשר אחר עולה תחתיו

מטמאין טומאת אוכלין

אם חשב עליהן להאכילן לנכרי, הוו אוכל לקבל טומאה ולטמא אחרים. דטומאת עצמן אין בהן עד שיתלשו כולן, אבל מקבלין טומאה מן השרץ ומטמאין בה את אחרים

וצריכים הכשר

לבוא במים לאחר שנדלדלו, ואחר כך מקבלים טומאה לעולם

נשחטה הבהמה

נטהרו מלטמא עוד משום נבילה. ואף על פי שאסורים באכילה משום ובשר בשדה טריפה, ידי נבילה טהרו, דאין שחיטה עושה ניפול

הוכשרו בדמיה

לקבל טומאה בלא הכשר אחר, כדין בהמה שנשחטה ויצא ממנה דם שהוכשר בשרה באותו דם

מתה הבהמה, הבשר שנדלדל צריך הכשר

לקבל טומאה מן השרץ אם לא הוכשר משנדלדל. דטומאת נבילה אין בו, דמיתה עושה ניפול ונחשב כאילו נפל אותו האבר או אותו הבשר המדולדל ואינו נעשה נבילה עמה במיתתה, אלא כאילו פירש מחיים הוא ובשר הפורש מן החי טהור

האבר מטמא משום אבר מן החי

דמיתה עושה ניפול כדפרישנא, ואינו נעשה נבילה עמה, הלכך אינו מטמא משום נבילה. ואיכא בין אבר מן החי לאבר מן הנבילה, דבשר הפורש מאבר מן החי לא מטמא, שהרי אפילו בשר הפורש מן החי לא מטמא כל שכן בשר הפורש מאבר מן החי, ואילו בשר הפורש מאבר מן הנבילה מטמא כבשר הפורש מן הנבילה עצמה

ורבי שמעון מטהר

אי אפשר לאוקמי מילתיה דר' שמעון אהך דסיפא, דממה נפשך, אי מיתה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן החי, ואי אינה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן נבילה. הלכך על כרחך ר' שמעון ארישא קאי, האבר והבשר המדולדלים בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן, ור' שמעון מטהר האבר כל זמן שמעורה בבעלי חיים שאינו מטמא טומאת אוכלין. וטעמא דר' שמעון, דאמר קרא מכל האוכל אשר יאכל, אוכל שאתה יכול להאכילו לנכרי בהיתר קרוי אוכל ומטמא טומאת אוכלים, לאפוקי האבר והבשר המדולדלים שאסורים לנכרי משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי. שאינן קרויין אוכל ואין מטמאין טומאת אוכלים. והלכה כר' מאיר בשתיהן

----------------------------------

משנה ח

האבר והבשר המדולדלין באדם טהורין מת האדם הבשר טהור האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת דברי רבי מאיר ורבי שמעון מטהר

ר' עובדיה מברטנורא

המדולדלים באדם טהורים

דאדם כי ימות כתיב

מת האדם הבשר טהור

דמיתה עושה ניפול ובשר שפירש מן האדם החי טהור

האבר מטמא משום אבר מן החי

ודין האבר שפירש מן האדם החי שהוא מטמא, כל זמן שהוא אבר שלם מטמא במגע ובמשא ובאוהל. אבל כזית בשר שפירש ממנו, או עצם כשעורה שפירש ממנו, טהור. ואבר שפירש מן המת וחזר ופירש מאותו אבר כזית בשר או עצם כשעורה, טמא

ור' שמעון מטהר

באבר מן המת נמי כמו באבר מן החי. דסבר כשם שאבר מן החי בשר הפורש ממנו או עצם כשעורה הפורש ממנו טהור, הכי נמי באבר מן המת. ואין הלכה כר' שמעון

Chulin9: 7

הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בַּבְּהֵמָה — מְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן, וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר. נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה — הֻכְשְׁרוּ בְדָמֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא הֻכְשָׁרוּ. מֵתָה הַבְּהֵמָה — הַבָּשָׂר צָרִיךְ הֶכְשֵׁר; הָאֵבֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר נְבֵלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

The limb and flesh that dangle on an animal convey the tumah of foods in their place, but require preparation. [If] the animal is slaughtered, they become prepared through its blood; [these are] the words of R’ Meir. But R’ Shimon says: They do not become prepared. [If] the animal dies: the flesh requires preparation, the limb conveys tumah as the limb of a live creature, but it does not convey tumah as the limb of a neveilah; [these are] the words of R’ Meir, but R’ Shimon declares it tahor.

Chulin9: 8

הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בָּאָדָם — טְהוֹרִין. מֵת הָאָדָם — הַבָּשָׂר טָהוֹר; הָאֵבֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַמֵּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

The dangling limb and flesh of a man are tahor. [If] the man dies: the flesh is tahor, the limb conveys tumah as a limb severed from a living person, but it does not convey tumah as a limb of a corpse; [these are] the words of R’ Meir, but R’ Shimon declares it tahor.

Suggestions