פרק ט
משנה א
העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלים אבל לא טומאת נבלות כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות רבי יהודה אומר האלל המכונס אם יש בו כזית במקום אחד חייב עליו
ר' עובדיה מברטנורא
העור והרוטב
משום דתנן בפרק בהמה המקשה גבי שליא, ואינה מטמאה טומאת אוכלים ולא טומאת נבלות, תנא העור והרוטב. והאי דאפסקיה, משום דתנא בפרק בהמה המקשה מצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה וחייב באותו ואת בנו, תנא אח"כ אותו ואת בנו. ואיידי דאיירי ביה בשחיטה שאינה ראויה תני בתריה כסוי הדם. ואיידי דתנא בכסוי הדם ונוהג בחיה ועוף תנא גיד הנשה דנוהג בחיה ולא בעוף. ואיידי דאיירי ביה בירך שנתבשל בה גיד הנשה , תנא כל הבשר. ובתריה הדר לענינא קמייתא דשליא, אינה מטמאה טומאת אוכלים
העור והרוטב
העור של בהמה שחוטה כגון פחות מכביצה בשר ועורה מחובר בה, מצטרף, מפני שהוא שומר לבשר, והשומרים מצטרפים לטומאה קלה שהיא טומאת אוכלים, דכתיב בה על כל זרע זרוע אשר יזרע, כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה, חטה בקליפתה השעורה בקליפתה ועדשין בקליפתן. ואע"ג דבההוא קרא טהור הוא כתיב ביה, טעמא משום דלא הוכשר, דסמיך ליה וכי יותן מים על זרע, דהוכשר, טמא הוא
והרוטב
כשהיא קרושה דרך לאכלה עם הבשר, ומצטרפת להשלים שיעור כביצה. אבל אינה אוכל לקבל טומאה בפני עצמה
והקיפה
תבלין. והן עצמן לאו אוכלים חשיבי, אבל לאצטרופי מצטרפין
והאלל
גיד השדרה והצואר. והוא רחב ולבן וקשה וקורין לו בלע"ז קפיל"ו. ודוגמתו [באיוב יג] רופאי אליל כלכם. שמשנפסק אין לו רפואה להתחבר עוד, כך אתם, דבר שאין בו רפואה אתם אומרים לרפאות. אי נמי, קרי תנא אלל לבשר שפלטתו סכין, כשמפשיטין את הבהמה פעמים שהסכין פולט מן הבשר אצל העור, ולא חשיב אוכל, אבל מצטרף עם האוכל
והקרנים והטלפים
כל שחותכן ויוצא מהם דם אצל עיקרן מלמטה שהן רכים. ומיהו באנפי נפשייהו לאו אוכלים נינהו
מצטרפין
משום שומר
לטמא טומאת אוכלין
להשלים שיעור כביצה. שאין אוכלים טמאים מטמאים בפחות מכביצה
אבל לא טומאת נבילות
אם מנבילה הן, אין מטמאין, ואין מצטרפין לכזית להשלים שיעור נבילה לטמא אדם ובגדים שעליו, דכתיב הנוגע בנבלתה, ולא בעור שאין עליו כזית בשר והעור משלים לכזית, שהנוגע בו אינו טמא, לפי שאין שומר מצטרף לטומאת נבילות. וכן קיפה ורוטב לאו מין נבילה נינהו. ואלל וגידים לאו בשר הן. אבל אוכלים בעלמא הוו בהדי בשר
כיוצא בו
שהוא מטמא טומאת אוכלים, להיות מקבל טומאה מן השרץ ומטמא אוכלין אחרים, ואינו מטמא מאליו טומאת נבילות לטמא אחרים
השוחט בהמה טמאה לנכרי
שראל ששחט בהמה טמאה לצורך נכרי ועודה מפרכסת, אע"ג דלא חזיא לנכרי דלא שריא שחיטה לבני נח עד שתמות, אפילו הכי הואיל וישראל שחט, שחיטה מעלייתא היא, והואיל דשחיטה שריא לגבי דישראל בבהמה טהורה, משויא ליה מחשבתו אוכלא בשחיטה אף בטמאה לנכרי. אבל נכרי בשחיטה לא משויא ליה מחשבתו אוכלא, דלא אשכחן שחיטה לגביה. וטמאה לישראל לא משויא ליה אוכלא, דבטלה מחשבתו
אבל לא טומאת נבילות עד שתמות
דהא וכי ימות מן הבהמה כתיב
או עד שיתיז את ראשה
דהויא לה גיסטרא ונבילה מחיים, דחשובה מתה, ואפילו היא מפרכסת
ריבה הכתוב לטמא טומאת אוכלים
דהא איכא כל הני דלגבי אוכלים אוכלא נינהו ונבילה לא מקרי אע"פ דשייכי בה
האלל המכונס
האי אלל דסיפא לכולי עלמא הוי בשר שפלטתו סכין אצל העור
המכונס
הנאסף למקום אחד. דהואיל ואחשביה לא בטיל וחשיב הבשר נבילה, וחייב עליו אם נגע ונכנס למקדש או אכל קודש. ואין הלכה כר' יהודה
----------------------------------
משנה ב
אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב רבי יוסי אומר אף עור חזיר הבר ועור חטוטרת של גמל הרכה ועור הראש של עגל הרך ועור הפרסות ועור בית הבושת ועור השליל ועור שתחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור האדם רבי יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים יש להן עורות
ר' עובדיה מברטנורא
אלו שעורותיהן
מטמאין כבשרן
ועור חזיר של ישוב
מפני שהוא רך ואוכלין אותו
אף עור חזיר הבר
דסבר האי נמי רכיך. ואין הלכה כר' יוסי
חטוטרת של גמל הרכה
כל זמן שלא טען משאוי
עגל הרך
כל זמן שהוא יונק
ועור הפרסות
כשחותכין הרגלים, והוא רך
בית הבושת
בית הרחם של נקבה
ועור שתחת האליה
עור הזנב מתחת מקום שאין שער, מפני שהוא רך
האנקה
ריצ"ו
והלטאה
לויירד"א
חומט
לומג"ה
הלטאה כחולדה
עורה חלוק מבשרה. ואין הלכה כר' יהודה
וכולן שעיבדן
כל אלו שאמרו שהן מטמאים כבשר, אם עיבדן נעשו עור ובטלו מתורת בשר וטהורין
או שהלך בהן
ששטחן כדי להלוך בהן, שהוא קצת עיבודן
חוץ מעור האדם
דבר תורה עור האדם לאחר שעיבדו טהור, ומה טעם אמרו עור האדם שעיבדו טמא, גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין למטה לישב ולשכב עליהן
יש להן עורות
ואין אחד מהן שיהיה עורו מטמא כבשרו. ודלא כת"ק דחשיב ארבעה מהן שעורותיהן כבשרן. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי