Chulin 6:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

השוחט ונמצא טרפה והשוחט לע"ז והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ חיה ועוף הנסקלים רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות

ר' עובדיה מברטנורא

רבי מאיר מחייב

דסבר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה

וחכמים פוטרים

דסברי לאו שמה שחיטה. והלכה כחכמים

--------------------------------

משנה ג

חרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואין אותם חייב לכסות בינן לבין עצמם פטור מלכסות וכן לענין אותו ואת בנו ששחטו ואחרים רואין אותן אסור לשחוט אחריהם בינן לבין עצמן רבי מאיר מתיר לשחוט אחריהן וחכמים אוסרים ומודים שאם שחט שאינו סופג את הארבעים

ר' עובדיה מברטנורא

ואחרים רואין אותם

דבכהאי גוונא שחיטתן כשרה

חייבים לכסות

אותן אחרים שרואים חייבים לכסות. כדתנן לקמן, שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות

פטור מלכסות

ר' מאיר קאמר לה, דסבר שחיטת חרש שוטה וקטן בינן לבין עצמן נבילה גמורה היא הואיל ורוב מעשיהן מקולקלים. ורבנן פליגי עליה דר' מאיר בין ארישא בין אסיפא, אלא דנטרי ליה עד דאסיק למלתיה והדר פליגי עליה, וסברי רבנן דספק נבלה היא, לא נבלה ודאית, הלכך לענין כיסוי חייבים לכסות, ואין שוחטים אחריהן אותו ואת בנו דשמא שחיטה מעלייתא היא. והלכה כר' מאיר

Chulin6: 2

הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, וְהַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בִּפְנִים וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, חַיָּה וָעוֹף הַנִּסְקָלִים — רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר וְהַמְעַקֵּר, פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.

[If] one slaughters and it is found [to be] a treifah, or [if] one slaughters for idolatry, or [if] one slaughters unconsecrated animals inside [the Temple Courtyard] or consecrated ones outside, [or if one slaughters] a beast or fowl sentenced to stoning — R’ Meir declares him obligated [to cover the blood], but the Sages exempt [him]. [If] he slaughtered [it] and it became a neveilah through his hand, [or if] he pierced its nostrils or tore out the throat organs, he is exempt from covering [the blood].

Chulin6: 3

חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ, וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָם, חַיָּב לְכַסּוֹת; בֵּינָן לְבֵין עַצְמָם, פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת. וְכֵן לְעִנְיַן אֹתוֹ וְאֶת־בְּנוֹ, שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן, אָסוּר לִשְׁחֹט אַחֲרֵיהֶם; בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן — רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר לִשְׁחֹט אַחֲרֵיהֶן, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁאֵינוֹ סוֹפֵג אֶת־הָאַרְבָּעִים.

[If] a deaf-mute, a mentally deranged person, or a minor slaughtered with others observing them, one is required to cover [the blood]; by themselves, he is exempt from covering [the blood]. Likewise, in the matter of ‘‘it and its offspring,’’ [if] they slaughtered with others observing them, it is forbidden to slaughter after them; by themselves — R’ Meir permits slaughtering after them, but the Sages prohibit [it]. They agree, however, that if one slaughtered, he does not incur forty lashes.

Suggestions