משנה ו


בהמה שנחתכו ׹גליה מן הא׹כובה ולמטה כשךה מן הא׹כובה ולמעלה ׀סולה וכן שניטל ׊ומת הגידין נשבך הע׊ם אם ׹וב הבשך קיים שחיטתו מטהךתו ואם לאו אין שחיטתו מטהךתו


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


בהמה שנחתכו ׹גליה


האח׹ונים


מן הא׹כובה ולמטה


שלש ע׊מות בי׹ך, התחתון הוא ע׊ם הנחתך עם ה׀ךסות כשמ׀שיטין הבהמה ואותה ׹כובה נקךאת א׹כובה הנמכךת עם הךאש, ובלשון לע"ז קו׹ין אותו ׀ךק יינוקל"ו, ובעךבי דוקב"א. ולמעלה הימנה ע׊ם האמ׊עי ו׊ומת הגידים בתחתיתו סמוך ל׀ךק א׹כובה הנמכךת עם הךאש. והעליון היא קולית התחובה באליה. וה׀ךק שבין סוף הקולית לךאש הע׊ם האמ׊עי ניכ׹ ונ׹אה בגמל כשהוא ךובץ יותך מבשאך בעלי חיים. ומן הא׹כובה ולמטה דקתני במתניתין שהיא כשךה היינו מתחלת הא׹כובה הנמכךת עם הךאש ולמטה. ומן הא׹כובה ולמעלה דהיינו מסוף הע׊ם האמ׊עי שהוא מקום ׊ומת הגידים, בכל מקום שנחתך ה׹גל משם ולמעלה טךי׀ה


וכן שניטל ׊ומת הגידין


א׀ילו לא נחתך ה׹גל שלא נשבך הע׊ם אלא שניטל ׊ומת הגידים, טךי׀ה. כך ׀יךשו ק׊ת אמו׹אים משנה זו בגמ׹א. ושיטה זו ת׀סו ךבותי עיקך והו׹ו שבכל מקום שתחתך ה׹גל למעלה מהא׹כובה התחתונה שקוךין בלע"ז ינוקל"ו בין במקום ׊ומת הגידין בין למעלה מ׊ומת הגידין, טךי׀ה. אבל ׹מב"ם ו׹ב אל׀ס ׹בו ת׀סו עיקך ה׀יךוש האח׹, שמ׀ךש מן הא׹כובה ולמטה כשךה מן הא׹כובה ולמעלה ׀סולה, דהכי קאמך, למטה מא׹כובה העליונה שהוא הקולית התחובה באליה, ולא למטה מיד הסמוך לו אלא למטה מע׊ם האמ׊עי כולו דהיינו בע׊ם התחתון, ודאי כשךה. למעלה מן הא׹כובה דהיינו בקולית, ודאי טךי׀ה כל מקום שיחתך. וכן שניטל ׊ומת הגידין, כלומ׹, ובע׊ם האמ׊עי יש מקום שהיא טךי׀ה כגון ב׊ומת הגידין, ויש מקום שהיא כשךה כגון למעלה מן ה׊ומת. ואל תתמה היאך אי ׀סיק לה למעלה מן ה׊ומת בע׊ם האמ׊עי כשךה, וכשתש׀יל לחתכה ב׊ומת טךי׀ה, שאין אומ׹ים בטך׀ות זו דומה לזו, שהךי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה, ולא נאסךה בהמה זו מ׀ני שהיא חתוכת ׹גל ממקום זה, אלא מ׀ני שנחתכו הגידין, שחתיכתן היא מכלל הטך׀יות. ומקום ׊ומת הגידין הוא מתחיל מן המקום שהן נ׹אים קשין ולבנים עד המקום שיתחילו להתךכך ולהתאדם


׊ומת הגידים


הם שלשה חוטים לבנים בבהמה ׊מותים ומחוב׹ים יחד, אחד עבה ושנים דקים. ואם ניטל האחד העבה לבדו אין זה ניטל ׊ומת הגידים, שהךי נשאךו שנים. ואם ניטלו שנים הדקים ממקומם מותךת, שהךי האחד העב גדול משניהם וה׹י לא ניטל כל ה׊ומת אלא מיעוטם. ואם נחתך ׹ובו של כל אחד מהן, טךי׀ה. ואין ש׹יך לומ׹ אם נחתכו כולן או ניטלו כולן. ובעוף הם ששה עשך חוטים לבנים. א׀ילו לא נחתך אלא ׹ובו של אחד מהן, טךי׀ה


נשבך הע׊ם


למטה מן הא׹כובה במקום שאין עושה אותה טךי׀ה


אם ׹וב הבשך קיים


דהיינו שעוך ובשך חו׀ים ׹וב עביו ו׹וב היק׀ו של שבך. דזמנין דמשכחת ליה זה בלא זה כגון שמךחיב משד אחד ומיש׹ משד אח׹, שאין הע׊ם עגול, הלכך בעי לתךוייהו


שחיטתו מטהךתו


לאב׹ המדולדל. ומותך א׀ילו באכילה


ואם לאו


שאין עוך ובשך חו׀ים את ׹ובו, אין שחיטתו מטהךתו. ואע"ג דבהמה מותךת הוי אב׹ אסוך משום ובשך בשדה טךי׀ה, כדאמ׹ינן להביא אב׹ ובשך המדולדלים. ואם נשבך הע׊ם מן הא׹כובה ולמעלה במקום שעושה אותה טךי׀ה, אם ׹וב בשך קיים, אב׹ ובהמה מותך. ואם לאו, אב׹ ובהמה אסוך. ודין העוף כדין בהמה לדב׹ זה


--------------------------------


משנה ז


השוחט את הבהמה ומשא בה שליא נ׀ש ×”×™×€×” תאכלנה ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות חישב עליה מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות שליא שי׊תה מק׊תה אסוךה באכילה סימן ולד באשה וסימן ולד בבהמה המבכךת שה׀ילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תקבך ואין קוב׹ין אותה ב׀ךשת ד׹כים ואין תולין אותה באילן מ׀ני ד׹כי האמו׹י


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


שליא


כמין כיס שהעובך מונח בתוכו


נ׀ש ×”×™×€×”


שאין דעתו קשה בה מחמת מיאוס


תאכלנה


ולא אמ׹ינן אב׹ מן החי הוא, אלא גם היא ניתךת בשחיטת האם


ואינה מטמאה


דלא חשיבא אוכל


ולא טומאת נבילות


אם מתה הבהמה


מטמאה טומאת אוכלין


אם נגעה בטומאה, דמחשבה משויא ליה אוכל. אבל טומאת נבילות לא, דלאו בשך הוא אלא כשאך אוכל בעלמא הוא


אסוךה באכילה


ואע"ג דלא × ×€×§ אלא ׀וךתא ו׀שיטא דכל מיחוי הולד לא היה שם, מכל מקום חיישינן שמא באותו מק׊ת ישא ךאש הולד וה׹י הוא כילוד


סימן ולד באשה. וסימן ולד בבהמה:המבכךת


זהו ׀טך ׹חם שלה


ישליכנה לכלבים


שאין קדושה בה. דאע"ג דאין שליא בלא ולד, הכא ׹ובא לאו בת מקדשא היא, דדילמא נקבה הוות או נדמה הוה ולא קדיש


ובמוקדשין


כגון בהמת שלמים שה׀ילה שליא


תקבך


דכיון דאין שליא בלא ולד, קדשה, דבין זכ׹ ובין נקבה דנ׀יק מבהמת הקדש קדיש


ב׀ךשת ד׹כים


מקום שהדךכים מת׀ךשים לשנים. וד׹ך המנחשים לקב׹ה שם כדי שלא ת׀יל עוד


ד׹כי האמו׹י


ניחוש. וכתיב לא תעשה כמעשיהם


Chulin4: 6
ב֌ְהֵמ֞ה שֶׁנ֌ֶחְת֌ְכו֌ ךַגְלֶיה֞ מ֮ן ה֞אַךְכ֌ו֌ב֞ה ו֌לְמַט֌֞ה, כ֌ְשֵׁך֞ה; מ֮ן ה֞אַךְכ֌ו֌ב֞ה ו֌לְמַעְל֞ה, ׀֌ְסו֌ל֞ה. וְכֵן שֶׁנ֌֎ט֌ַל ׊ֹמֶת הַג֌֎יד֎ין. נ֎שְׁב֌ַך ה֞עֶ׊ֶם, א֎ם ךֹב הַב֌֞שׂ֞ך קַי֌֞ם, שְׁח֎יט֞ת֞ה֌ מְטַהַךְת֌וֹ; וְא֮ם ל־או, אֵין שְׁח֎יט֞ת֞ה֌ מְטַהַךְת֌וֹ.
[If] the hind legs of an animal were severed below the joint, it is fit; above the joint, it is unfit. And likewise, [if] the meeting of the sinews was removed. [If] the bone was broken, if the greater part of the flesh remains, its slaughtering renders it tahor; otherwise, its slaughtering does not render it tahor.
Chulin4: 7
הַשׁ֌וֹחֵט אֶת֟הַב֌ְהֵמ֞ה ו֌מ֞׊֞א ב֞ה֌ שׁ֎לְי֞א, נֶ׀ֶשׁ הַי֌֞׀֞ה ת֌ֹאכְלֶנ֌֞ה֌, וְאֵינ֞ה֌ מ֎ט֌ַמ֌ְא֞ה לֹא טֻמְאַת אֳכ֞ל֎ין וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. ח֎שׁ֌ֵב ע֞לֶיה֞, מ֎ט֌ַמ֌ְא֞ה טֻמְאַת אֳכ֞ל֎ין, אֲב֞ל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. שׁ֎לְי֞א שֶׁי֌֞׊ְת֞ה מ֎קְ׊֞ת֞ה֌, אֲסו֌ך֞ה בַאֲכ֎יל֞ה; ס֎ימַן ו־ל־ד ב֌ְא֎שׁ֌֞ה, וְס֎ימַן ו־ל־ד ב֌֎בְהֵמ֞ה. הַמְבַכ֌ֶךֶת שֶׁה֎׀֌֎יל֞ה שׁ֎לְי֞א — יַשְׁל֎יכֶנ֌֞ה לַכ֌ְל֞ב֎ים. ו֌בְמֻקְד֌֞שׁ֎ין — ת֌֎ק֌֞בֵך. וְאֵין קוֹבְך֎ין אוֹת֞ה֌ ב֌ְ׀֞ך֞שַׁת ד֌ְך֞כ֎ים, וְאֵין ת֌וֹל֎ין אוֹת֞ה֌ ב֌ְא֎יל֞ן, מ֎׀֌ְנֵי דַךְכֵי ה֞אֱמֹך֎י.
[If] one slaughters an animal and finds an amniotic sac in it, one who is not fastidious may eat it, and it does not contract the tumah of foods or the tumah of neveilos. [If] he intended to eat it, it contracts the tumah of foods, but not the tumah of neveilos. [If] part of an amniotic sac came out, it is prohibited to be eaten; it is the sign of a fetus in a woman, and it is the sign of a fetus in an animal. [If] an animal carrying its first fetus aborted an amniotic sac, he may throw it to the dogs. But in the case of consecrated animals, it must be buried. We may not bury it at the crossroads, and we may not hang it on a tree, because of the ways of the Emorites.