Chulin 4:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור שחט את אמו ואחר כך חתכה הבשר מגע נבלה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה אף שחיטת בהמה תטהר את האבר אמר להם רבי מאיר לא אם טיהרה שחיטת טרפה אותה דבר שגופה תטהר את האבר דבר שאינו גופה מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה בהמה טמאה אסורה באכילה אף טרפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טרפה לא תטהרנה שחיטתה לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר טול לך מה שהבאת הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין לא אם אמרת בבהמה טמאה שכן אין במינה שחיטה תאמר בטרפה שיש במינה שחיטה בן שמנה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה

ר' עובדיה מברטנורא

הבשר טהור

בשר העובר טהור, שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים

הבשר מגע נבילה

בשר העובר מגע אבר מן החי, שהוא מטמא כנבלה

מגע טריפה שחוטה

שהשחיטה אף על פי שאינה מתרת האבר באכילה, מטהרתו מידי נבילה. והויא כטריפה שחוטה שאינה מטמאה מן התורה אלא מדרבנן במוקדשין

הכי גרסינן, אף שחיטת בהמה תטהר את האבר

ולא גרסינן את העובר

לא אם טיהרת שחיטת טריפה אותה

מן הדין הוא שהרי דבר שגופה

ומנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה

דשמא אינה מטהרתה. ומן הדין אינה מטהרתה, שבהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה

ומה טמאה אין שחיטתה מטהרתה

מלטמא, דהכי תניא בתורת כהנים, לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה וגו', כל הנוגע בהם יטמא, להביא בהמה טמאה שלא תטהרנה שחיטתה

תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר

דכיון דחל עלה תורת שחיטה, תו לא פקעה מינה והויא בכלל שאר צאן ובקר

טול לך מה שהבאת

טול מכאן ראיה זו שהבאת

הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין

שתטהרנה

שיש במינה שחיטה

הלכך לא נפקא מכלל צאן ובקר. אבל בן שמונה חי שנולד מבהמה חיה אין לנו במה לטהר אפילו נשחט, לפי שאינו בכלל בקר וצאן. והלכה כחכמים

בן שמונה חי

אם נולד ושחטו

אין שחיטתו מטהרתו

מידי נבלה, שאין שחיטה מועלת בבן שמונה. אלא כשהוא במעי אמו ניתר בשחיטת אמו

--------------------------------

משנה ה

השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמנה חי או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו מצא בן תשעה חי טעון שחיטה וחייב באותו ואת בנו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו רבי שמעון שזורי אומר אפילו בן שמנה שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו קרעה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו

ר' עובדיה מברטנורא

ומוציא את דמו

דחלבו בלבד הוא דשרי. כדתניא בתורת כהנים, כשהוא אומר חלב ושתי כליות באשם שאין צריך לומר דמקל וחומר הוה ילפינן לה, ומה שלמים שאין כל מינן טעון אליה, הרי הן טעונים חלב ושתי כליות. אשם שכל מינו טעון אליה, אינו דין שיטענו חלב ושתי כליות, ומה תלמוד לומר, אלא לומר לך מה חלב ושתי כליות האמור באשם מוצא מכלל שליל, שאינך יכול לומר חלב שליל הנמצא באשם יקריב, שהרי אין אשם בא נקבה, אף כל אפילו בקרבנות הבאים נקבה, חלב האמור בהן מוצא מכלל שליל. וכיון דאין חלב שליל קרב בכל הקרבנות, שרי באכילה. אבל דמו לא גרע מדם האיברים דקיימא לן במסכת כריתות דם האיברים עובר בלא תעשה

טעון שחיטה

דחדשים גרמי לשוייה בהמה באנפי נפשה ולא אתרבי מכל בבהמה תאכלו

וחייב באותו ואת בנו

שלא ישחטנו ביום ששחט את אמו

וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו

דחדשים ולידה גרמי

ר' שמעון שזורי כו'

לדברי חכמים כיון שהלך על גבי קרקע טעון שחיטה מדרבנן, דאתי לאחלופי לאכול בהמה בלא שחיטה. ור' שמעון שזורי מתיר אפילו לאחר שהפריס על גבי קרקע. והלכה כחכמים

קרעה

לבהמה בלא שחיטה

Chulin4: 4

בְּהֵמָה הַמְקַשָּׁה לֵילֵד, וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת־יָדוֹ, וַחֲתָכָהּ, וְאַחַר־כָּךְ שָׁחַט אֶת־ אִמּוֹ — הַבָּשָׂר טָהוֹר. שָׁחַט אֶת־אִמּוֹ וְאַחַר־כָּךְ חֲתָכָהּ — הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה — מַה־מָּצִינוּ בַּטְּרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אַף שְׁחִיטַת הַבְּהֵמָה תְּטַהֵר אֶת־הָאֵבֶר. אָמַר לָהֶם רַבִּי מֵאִיר: לֹא. אִם טִהֲרָה שְׁחִיטַת טְרֵפָה אוֹתָהּ — דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ — תְּטַהֵר אֶת־הָאֵבֶר — דָּבָר שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ? מִנַּיִן לַטְּרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ? בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה; אַף טְרֵפָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה. מַה בְּהֵמָה טְמֵאָה אֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אַף טְרֵפָה לֹא תְטַהֲרֶנָּה שְׁחִיטָתָהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר, תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר? טֹל לָךְ מַה שֶּׁהֵבֵאתָ! הֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה טְרֵפָה מִן־הַבֶּטֶן מִנַּיִן? לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה שֶׁכֵּן אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה, תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה? בֶּן שְׁמֹנָה חַי — אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שְׁחִיטָה.

[If] an animal is in difficult labor and the fetus thrusts forth its foreleg, and one cut it off, and afterwards he slaughtered its mother, the flesh is tahor. [If] he slaughtered its mother and afterwards he cut it off, the flesh is regarded as having touched a neveilah; [these are] the words of R’ Meir. But the Sages say: It is regarded as having touched a slaughtered treifah — just as we find in the case of a treifah that its slaughtering renders it tahor, so too should the slaughtering of the animal render the limb tahor. Replied R’ Meir: Not so. If the shechitah of a treifah renders it tahor — a thing which is its own body — should it [also] render the limb tahor — a thing which is not its own body? From where do we learn that the slaughtering of a treifah renders it tahor? A nonkosher animal is prohibited to be eaten; a treifah is also prohibited to be eaten. Just as a nonkosher animal cannot be rendered tahor by its slaughtering, so should a treifah not be rendered tahor by its slaughtering. Not so. If this can be said of a nonkosher animal, which never had a time of fitness, can the same be said of a treifah, which had a time of fitness? Take back what you brought! If it was born treifah, how do we know it? Not so. If this can be said of a nonkosher animal whose entire species has no shechitah, can the same be said of a treifah, whose species has shechitah? An eight-month live birth — its slaughtering does not render it tahor, because there is no slaughtering in its kind.

Chulin4: 5

הַשּׁוֹחֵט אֶת־הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ בֶּן־שְׁמֹנָה חַי אוֹ מֵת, אוֹ בֶן־תִּשְׁעָה מֵת — קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת־דָּמוֹ. מָצָא בֶן־תִּשְׁעָה חַי — טָעוּן שְׁחִיטָה, וְחַיָּב בְּ„אֹתוֹ וְאֶת־בְּנוֹ“; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ בֶן־שְׁמֹנֶה שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדָה, שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ. קְרָעָהּ, וּמָצָא בָהּ בֶּן־תִּשְׁעָה חַי, טָעוּן שְׁחִיטָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ.

[If] one slaughters an animal and finds in it an eight-month fetus alive or dead, or a dead nine-month fetus, he tears it open and takes out its blood. [If] he finds a nine-month live fetus, it requires slaughtering, and is subject to the [prohibition of] ‘‘it and its offspring’’; [these are] the words of R’ Meir. But the Sages say: The slaughtering of its mother renders it permissible. R’ Shimon Shezuri says: Even if it is eight years old and is plowing in the field, the slaughtering of its mother renders it permissible. [If] he tore her open, and he found in her a nine-month live fetus, it requires shechitah, because its mother was not slaughtered.

Suggestions