Chulin 2:7-8 - Mishna Yomit

משנה ז

השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ורבי אליעזר פוסל אמר רבי אליעזר אפילו שחטה שיאכל הנכרי מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת נכרי לע"ז אמר רבי יוסי קל וחומר הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט

ר' עובדיה מברטנורא

ורבי אליעור פוסל

אם בהמת נכרי היא. אע"ג דישראל קשחיט לה מהניא בה מחשבת נכרי, דסתם מחשבתו לעבודה זרה

חצר כבד

יותרת הכבד

אמר רבי יוסי קל וחומר

דלא מהניא מחשבת בעלים, הואיל וישראל שחיט לה

ומה במקום שמחשבה פוסלת

דהיינו במוקדשים כדכתיב המקריב אותו לא יחשב, קרי ביה לא יחשוב, כלומר שלא יחשוב לאכלה חוץ לזמנו כי פגול יהיה

אין הכל הולך אלא אחר העובד

דכתיב המקריב לא יחשב. אבל בעלים לא פסלי במחשבתן כי מקריב לה כהן

מקום שאין המחשבה פוסלת

בגמרא מפרש למתניתין דהכי קאמר, ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשים בארבע עבודות, אין הכל הולך אלא אחר העובד. מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט. והכי פירושה, במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשים בארבע עבודות שחיטה וקבלת הדם זריקה והולכה, באיזו מאלו שחשב על מנת לאכול מן הזבח חוץ לזמנו, פגול הוא, ואע"פ שיש בה חומרא זו אין מחשבה הולכת אלא אחר העובד. חולין לענין עבודה זרה שאין מחשבה פוסלת בהן בארבע עבודות אלא בשתיים, בשחיטה ובזריקה, דהני הוא דכתיבן, זובח לאלהים יחרם , בל אסיך נסכיהם מדם , אבל קבלה והולכה לא כתיב בהו. והקטרה אע"ג דשייכא בעבודה זרה, מיהו לאו עבודה היא לאפסודי בהמה משום הקטר חלבה לעבודה זרה היכא דלא נשחטה ולא נזרק דמה לעבודה זרה, דהא אפילו בפנים לא מיפסיל קרבן אם חשב על אכילת בשר בשעת הקטר חלבים, וכיון שמצינו קולא במחשבת חוץ, דין הוא שנקל בזה שלא יהא הדבר תלוי אלא בשוחט. והלכה כרבי יוסי

------------------------------------------------

משנה ח

השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו פסולה שנים אוחזים בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה

ר' עובדיה מברטנורא

השוחט לשם הרים וכו' שחיטתו פסולה

ותקרובת עבודה זרה לא הויא ליאסר בהנאה, משום דכל הני אינן נעשים עבודה זרה, דכתיב (דברים יב) אלהיהם על ההרים, ולא ההרים אלהיהם. ומיהו פסולה מלאכול, משום דדמיא לשחיטה לשם ע"ז ומחלפא בה. ודוקא שאמר לשם הרים לשם גבעות, אבל אם אמר למלאך הממונה על ההרים ועל הגבעות, הרי זו זבחי מתים ואסורה בהנאה

לשם דבר כשר

שחיטה סתם

Chulin2: 7

הַשּׁוֹחֵט לְנָכְרִי, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ שֶׁיֹּאכַל הַנָּכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ, פְּסוּלָה, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים: וּמַה בִמְקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בְּמֻקְדָּשִׁין, אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד, מְקוֹם שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת, בְּחֻלִּין, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט?

[If] one slaughters for a gentile, his slaughtering is valid, but R’ Eliezer declares it invalid. Said R’ Eliezer: Even if he slaughtered it so that the gentile should eat from its diaphragm, it is invalid, because the unexpressed intent of a gentile is [presumed to be] for idolatry. Said R’ Yose: The matter can be proven by an a fortiori reasoning: If in the place where the intent renders it invalid, [viz.,] in the case of sacrificial animals, everything depends solely on the one who performs the service, a place where intent does not render invalid, [viz.,] in the case of nonsacrificial animals, is it not logical that all should depend solely upon the slaughterer?

Chulin2: 8

הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים, לְשֵׁם גְּבָעוֹת, לְשֵׁם יַמִּים, לְשֵׁם נְהָרוֹת, לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת, שְׁחִיטָתוֹ פְסוּלָה. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל־אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר, שְׁחִיטָתָן פְּסוּלָה.

[If] one slaughters as a sacrifice to [lit., in the name of] mountains, as a sacrifice to hills, as a sacrifice to seas, as a sacrifice to rivers, as a sacrifice to deserts, his slaughtering is invalid. [If] two hold a knife and slaughter, one [slaughters] as a sacrifice to one of these things, and one [slaughters] for a legitimate purpose, their slaughtering is invalid.

Suggestions