משנה ג


התיז את הךאש בבת אחת ׀סולה היה שוחט והתיז את הךאש בבת אחת אם יש בסכין מלא שוא׹ כשךה היה שוחט והתיז שני ךאשים בבת אחת אם יש בסכין מלא שוא׹ אחד כשךה במה דב׹ים אמו׹ים בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא א׀ילו כל שהוא א׀ילו באיזמל כשךה  × ×€×œ×” סכין ושחטה אף על ×€×™ ששחטה כד׹כה ׀סולה שנאמך  ×•זבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל נ׀לה סכין והגביהה נ׀לו כליו והגביהן השחיז את הסכין ועף ובא חבי׹ו ושחט אם שהה כדי שחיטה ׀סולה ׹בי שמעון אומ׹ אם שהה כדי ביקו׹


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


התיז את הךאש


כאדם המתיז קנה או דלעת, שדוחק הסכין בכח ו׀וסק. וזו היא דךסה


היה שוחט


במשיכה, והתיז הךאש בהבאה בלבד או בהולכה בלבד. ולשחיטת הסימנים שיעוך הכשך, ק׹י התיז את הךאש


אם יש בסכין מלא שוא׹


חוץ לשוא׹ הבהמה והעוף ששוחט


כשךה


שיש בסכין כדי לשחוט במשיכה בלא דךסה. אבל אם אין או׹ך הסכין אלא כעובי השוא׹ או חוץ לשוא׹ משהו, דךסה היא, שאין הסימנים נחתכין במשיכה זו לבדה בלא דךסה


אם יש בסכין מלוא שוא׹ אחד


חוץ לשני השוא׹ים, דהיינו שיעוך שלשה שוא׹ים


איזמל


תעך דק קטן מאד. ולא גז׹ינן איזמל שאין לו ק׹נים אטו איזמל שיש לו ק׹נים. ואיזמל שיש לו ק׹נים הוא שךגילים לעשות כמין ק׹נים לאיזמל לנוי על גביו ונוטים לשד ךאשו. ומתוך שהוא קטן מאד הוא נשמט מן השוא׹, וכשהוא מוליך ומביא יש לחוש שמא יחלידו הסימנים אותן הק׹נים


נ׀לה סכין ושחטה


טעמא דנ׀לה, הא ה׀ילה הוא, כשךה. ואע"ג דלא איכוין לשחוט, דלא בעינן כוונה בשחיטה, מדאישט׹יך קךא למימ׹ גבי קדשים ל׹שונכם תזבחו, לדעתכם זבוחו כלומ׹ מדעת וכוונה, שמע מינה דבחולין לא בעינן כוונה


נ׀לה סכין והגביהה


ושהה בהגבהה זו


כליו


 ×‘גדיו


או שהשחיז את הסכין


 ×§×•דם שחיטה


ועף


נעשה עיף ויגע מחמת השחזה, וכשהתחיל לשחוט לא היה בו כח ו׀סק שחיטתו, ובא חבי׹ו ושחט


כדי שחיטה אחךת


כדי שישחוט ׹וב שנים בבהמה אחךת כמותה כשהיא ׹בושה גסה לגסה, ודקה לדקה, ועוף לעוף. וה׹מב"ם ׀סק כדב׹י האומ׹ כדי שחיטת בהמה דקה לעוף, ובעי נמי כדי שיגביהנה וי׹בישנה. ולא נהגו כן


כדי בקו׹


כשיעוך שהטבח בודק ומבק׹ את סכינו. ואין הלכה כ׹' שמעון


 --------------------------------


 ×ž×©× ×” ד


שחט את הוושט ו׀סק את הגךגךת או שחט את הגךגךת ו׀סק את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ו׀סקו ׹בי ישבב אומ׹ נבילה ׹בי עקיבא אומ׹ טךי׀ה כלל אמך ׹בי ישבב משום ׹בי יהושע כל שנ׀סלה בשחיטתה נבלה כל ששחיטתה כ׹אוי ודב׹ אח׹ ג׹ם לה לי׀סל טךי׀ה והודה לו ׹בי עקיבא


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


ו׀סק את הגךגךת


היינו עיקוך. ובבהמה קאי


תחת השני


תחת הסימן השני. שהיה תוחב הסכין בין הסימן לשוא׹


החליד


כסה. ולשון חלדה, כחולדה הד׹ה בעקךי הבתים דמכסיא


ו׀סקו


מלמטה למעלה


נבלה


ומטמאה במשא


טךי׀ה


ואינה מטמאה


ודב׹ אח׹ ג׹ם לה לה׀סל


כגון אחד מן הטךי׀ות השנויות ב׀ךק ואלו טךי׀ות


Chulin2: 3
ה֎ת֌֎יז אֶת֟ה֞ךֹאשׁ ב֌ְבַת אַחַת, ׀֌ְסו֌ל֞ה. ה־י־ה שׁוֹחֵט וְה֎ת֌֎יז אֶת֟ה֞ךֹאשׁ ב֌ְבַת אַחַת: א֎ם יֵשׁ ב֌ַס֌ַכ֌֎ין מְלֹא ׊ַו֌֞אך, כ֌ְשֵׁך֞ה. ה־י־ה שׁוֹחֵט וְה֎ת֌֎יז שְׁנֵי ך֞אשׁ֎ים ב֌ְבַת אַחַת: א֎ם יֵשׁ ב֌ַס֌ַכ֌֎ין מְלֹא ׊ַו֌֞אך אֶח֞ד, כ֌ְשֵׁך֞ה. ב֌ַמ֌ֶה דְב־׹֮ים אֲמו֌ך֎ים? ב֌֎זְמַן שֶׁהוֹל֎יךְ וְלֹא הֵב֎יא, אוֹ הֵב֎יא וְלֹא הוֹל֎יךְ; אֲב֞ל א֎ם הוֹל֎יךְ וְהֵב֎יא, אֲ׀֎ל֌ו֌ כ֞ל֟ שֶׁהו֌א, אֲ׀֎ל֌ו֌ בְא֎זְמֵל, כ֌ְשֵׁך֞ה. נ֞׀ְל֞ה סַכ֌֎ין וְשׁ֞חֲט֞ה, אַף֟עַל֟׀֌֎י שֶׁשׁ֌֞חֲט֞ה כְדַךְכ֌֞ה֌, ׀֌ְסו֌ל֞ה, שֶׁנ֌ֶאֱמַך: „וְז֞בַחְת֌֞ . . . וְא֞כַלְת֌֞“ — מַה שׁ֌ֶאַת֌֞ה זוֹבֵחַ, אַת֌֞ה אוֹכֵל. נ֞׀ְל֞ה הַס֌ַכ֌֎ין וְה֎גְב֌֎יה֞ה֌, נ֞׀ְלו֌ כֵל֞יו וְה֎גְב֌֎יה֞ן, ה֎שְׁח֎יז אֶת֟הַס֌ַכ֌֎ין וְע֞ף ו֌ב֞א חֲבֵךוֹ וְשׁ֞חַט — א֎ם שׁ֞ה֞ה כְדֵי שְׁח֎יט֞ה, ׀֌ְסו֌ל֞ה. ךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן אוֹמֵך: א֎ם שׁ֞ה֞ה כְדֵי ב֎ק֌ו֌ך.
[If] he severed the head with one stroke, it is invalid. [If] he was slaughtering and severed the head with one stroke: if the knife measures the width of one neck, it is valid. [If] he was slaughtering and severed two heads with one stroke: if the knife measures the width of one neck, it is valid. When does this ruling apply? [Only] when he made a forward stroke but not a backward stroke, or if he made a backward stroke but not a forward stroke; but if he made a forward stroke and a backward stroke, however short it was, even with a scalpel, it is valid. [If] a knife fell and slaughtered, even though it slaughtered in the normal fashion, it is invalid, as it is stated: And you shall slaughter . . . and you shall eat (Deut. 12:21) — what you slaughter, you may eat. [If] the knife fell and he picked it up, [or if] his clothes fell and he picked them up, [or if] he sharpened the knife and became fatigued and his companion came and slaughtered — if he paused as long as it takes to slaughter, it is invalid. R’ Shimon says: If he paused as long as it takes to examine.
Chulin2: 4
שׁ֞חַט אֶת֟הַו֌ֵשֶׁט ו֌׀֞סַק אֶת֟הַג֌ַךְג֌ֶךֶת, אוֹ שׁ֞חַט אֶת֟הַג֌ַךְג֌ֶךֶת ו֌׀֞סַק אֶת֟הַו֌ֵשֶׁט, אוֹ שֶׁשׁ֌֞חַט אֶח֞ד מֵהֶן וְה֎מְת֌֎ין ל֞ה֌ עַד שֶׁמ֌ֵת֞ה, אוֹ שֶׁהֶחֱל֎יד אֶת֟הַס֌ַכ֌֎ין ת֌ַחַת הַשׁ֌ֵנ֎י ו֌׀ְס֞קוֹ — ךַב֌֎י יְשֵׁב֞ב אוֹמֵך: נְבֵל֞ה. ךַב֌֎י עֲק֎יב֞א אוֹמֵך: טְךֵ׀֞ה. כ֌ְל֞ל א֞מַך ךַב֌֎י יְשֵׁב֞ב מ֎שׁ֌ו֌ם ךַב֌֎י יְהוֹשֻׁעַ: כ֌֞ל֟שֶׁנ֌֎׀ְסְל֞ה ב֎שְׁח֎יט֞ת֞ה֌, נְבֵל֞ה. כ֌֞ל֟שֶׁשׁ֌ְח֎יט֞ת֞ה֌ כ֌֞ך֞או֌י, וְד־ב־׹ אַחֵך ג֌֞ךַם ל֞ה֌ ל֎׀֌֞סֵל, טְךֵ׀֞ה. וְהוֹד֞ה לוֹ ךַב֌֎י עֲק֎יב֞א.
[If] one severed the esophagus and tore the trachea, or he severed the trachea and tore the esophagus, or he severed one of them and waited until [the animal] died, or he thrust the knife under the second [organ] and cut it — R’ Yesheivav says: It is neveilah. R’ Akiva says: It is treifah. R’ Yesheivav stated a general rule in the name of R’ Yehoshua: Whatever became unfit through its slaughtering is neveilah. Whatever was slaughtered properly, but something else caused it to become unfit, is treifah. R’ Akiva admitted to him.