Menachos 11:9-12:1

  משנה ט

 שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלשה כיצד נאפות מערב יום טוב ונאכלות ביום טוב לשנים חל יום טוב להיות אחר השבת נאכלות לשלשה לחם הפנים נאכל אין פחות מט' ולא יתר על אחד עשר כיצד נאפה בערב שבת ונאכל בשבת לתשעה חל יום טוב להיות ערב שבת נאכל לעשרה שני ימים טובים של ראש השנה נאכל לאחד עשר ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן דוחה את יום טוב ואינו דוחה את יום צום

 ר' עובדיה מברטנורא

אין פחות משנים

משני ימים משנאפו

נאכל לשלשה

שאפאום בערב שבת. לפי שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יום טוב

לתשעה

בשבת שניה, שהוא תשיעי לאפייתו

לעשרה

שנאפו בחמישי בשבת

שני ימים טובים של ראש השנה

קודם לשבת. נאפה ברביעי ונאכל בשבת שניה, הרי לאחד עשר. ואם תאמר, הרי שנים עשר נינהו, דהא אותה שבת הוי יום הכפורים ואין הלחם נאכל עד למוצאי שבת. הא לא קשיא, דלענין אכילת קדשים הלילה הולך אחר היום שעבר, הלכך מקרי אחד עשר

ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב

לפי שאין אופים ומבשלים ביום טוב אלא מה שאוכל באותו היום בלבד

רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו’

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל

—————————————————————————————

פרק יב

משנה א

המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשן בכלי יש להם פדיון משקדשו בכלי אין להם פדיון העופות והעצים והלבונה וכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בהמה

 ר' עובדיה מברטנורא

המנחות והנסכים. עד שלא קדשו בכלי

אינן קדושים קדושת הגוף, אלא קדושת דמים, שצריך לפדותן והדמים קדושים. ודוקא כשנטמאו יש להן פדיון אם לא קדשו בכלי, אבל לא נטמאו אף על פי שלא קדשו בכלי אין פודים אותן

העופות והעצים והלבונה וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון. שלא נאמר

פדיון בקדושת הגוף אלא בבהמה בעלת מום, דכתיב ואם כל בהמה טמאה, אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', והעריך הכהן אותה וכו'. ובבעלי מומים שנפדו הכתוב מדבר, דאי בבהמה טמאה ממש, כשהוא אומר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, הרי בהמה טמאה אמורה. ואשמועינן במתניתין דאע"ג דאשכחן בקדוש קדושת הגוף ונפל ביה מומא דמפריק, העופות והעצים והלבונה וכלי שרת דקדשי קדושת הגוף ונטמאו לא מפרקי