משנה ח
קוצרים בית השלחים שבעמקים אבל לא גודשין אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם חכמים קוצר לשחת ומאכיל לבהמה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש רבי שמעון אומר אף יקצור ויאכיל אף משהביאה שליש
ר' עובדיה מברטנורא
קוצרים בית השלחים שבעמקים
שתבואתן רעה ואין מביאין עומר משם. ותניא, כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר, דמשמע דיכול לקצור קודם הבאת העומר, וכתוב אחר אומר ראשית קצירכם, דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות, הא כיצד, ממקום שאתה יכול להביא העומר אי אתה קוצר קודם לעומר, ממקום שאי אתה מביא, כגון בית השלחים ובית העמקים שאין מביאין עומר מהן לפי שהן רעות, אתה קוצר מהן קודם לעומר
אבל לא גודשין
לעשותן גדיש. דכמה דאפשר לשנויי משנינן
אנשי יריחו
בית השלחין הוו להו
קוצר לשחת
מותר לקצור לשחת קודם לעומר ומאכיל לבהמתו
אימתי בזמן שהתחיל
לקצרה לצורך בהמתו עד שלא הביאה שליש אחרון של גמר בישולה, קוצר אף לאחר שהביאה שליש
ר' שמעון אומר אף יקצור ויאכיל
יתחיל לקצור ומאכיל לבהמתו משהביאה שליש. דכל לשחת לאו קציר הוא. והלכה כר' יהודה, שבא לפרש דבריו של ת"ק
—————————————————————————-—
משנה ט
קוצרין מפני הנטיעות מפני בית האבל מפני בטול בית המדרש לא יעשה אותן כריכות אבל מניחן צבתים מצות העומר לבא מן הקמה לא מצא יביא מן העמרים מצותו לבא מן הלח לא מצא יביא מן היבש מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת
ר' עובדיה מברטנורא
קוצרים
קודם לעומר
מפני הנטיעות
שלא יפסידו. לפי שאותה תבואה אינה ראויה לעומר, כדאמרינן בפרק כל הקרבנות, אין מביאין לא משדה בית השלחים ולא משדה אילן, ולעיל אמרינן ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר. פירוש אחר, מפני הנטיעות משום כלאים. לפי שפעמים אדם זורע תבואה ואין שם נטיעות, ולאחר זמן עולות שם נטיעות ביניהן מאליהן, וצריך לקצור הזרעים משום כלאים
ומפני בית האבל
שאין להם מקום פנוי לישב לברך ברכת רחבה שאומרים בבית האבל
מפני בית המדרש
שאין מקום לתלמידים לישב. וטעמא דכל הני, משום דקציר מצוה נינהו, והכתוב אומר ראשית קצירכם, שיהיה העומר ראשית לקצירכם של רשות ולא ראשית לקציר של מצוה
כריכות
אלומות קשורות
צבתים
אגודות בלא קישור. פירוש אחר, כריכות אלומות גדולות, צבתים אגודות קטנות
מן הקמה
שיהא קוצר לשמו
לא מצא
שכבר נקצר הכל
מן הלח
דכתיב כרמל, רך ומל
לקצור בלילה
כדילפינן בריש פרקין, מדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור, משעה שאתה מונה אתה קוצר, והספירה צריכה להיות בלילה דכתיב שבע שבתות תמימות